קִעְקוּעַ

°, קַעֲקוּעַ, ש"ז, — קול מקעקע ומקרקר, שאון, Getöse; bruit; uproar: מן הדעות הקדומים המתפשטים אצל הפילוסופים ורוב האנשים שלתנועת הגלגלים קולות נוראים עצומים מאד, והיתה ראיתם על זה אמרם שהגרמים הקטנים אשר אתנו כשיתנועעו תנועה ממהרת ישמע להם קעקוע עצום וצליל מרעיד1, כל שכן גרמי השמש והירח והככבים על מה שהם עליו מן הגודל והמהירות (ר"ש א"ת, מו"נ ב ח)



1 ע"פ לשון המקור הערבי: סמעת להא קעקעה עט'ימה וטנין מזעג'.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים