קַעֲקַע

1, ש"ז, — קעירה, חריתה וצריבה בגוף Einätzung; tatouage; tattoo(ing): ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וכתבת קַעֲקַע לא תתנו בכם ויקר' יט כח. — ובתו"מ: הכותב כתבת קעקע, כתב ולא קעקע, קעקע ולא כתב אינו חייב מכות ג ו. — ובסהמ"א: לעולם הקעקע תחלה ואח"כ הכתב, וקרא הכי משמע וכתובת בתוך הקעקע רעב"ט, שם שם. — ואמר הפיטן: וכתובת קעקע בגוך לא תרקע רשב"ג, בצל שדי, אזהרות לרי"צ בר ראובן, מא:.



1 [צורה כפולה מן קַע, קער במשמ' קעירה ועמק, והשוה קאע قاع (מן קוע قوع) במשמ' עמק בערב', ואין קרקע  (עי' שם), ובאשור' קַקַּרֻ אלא מבטא אחר של אותה מלה, שעקרה קער קער.]

חיפוש במילון: