1, פ"ע, יִנְקֹֹֹפוּ, — נָקְפוּ חגים וכדומ', באו זה אחר זה וחזרו חלילה: ספו שנה על שנה חגים יִנְקֹֹֹפוּ2 (ישע' כט א).

—  הִפע', הִקִּיף, הִקִּיפָה, הִקִּיפוּ, הִקִּיפוּנִי, הִקַּפְתֶּם, מַקִּיפִים, מַקִּפִים, הַקֵּיף, הַקֵּף, הַקִּיפוּהָ, וַיַּקַּף, תַּקִּּּפוּ, יַקִּיפוּ, וַיַקִּיפוּ, — א) פ"י הִקִּיף את המקום, סַב סביב סביב, um etw. herumgehen; tourner autor de; to go around. surround: וסבתם את העיר כל אנשי המלחמה הַקֵּיף את העיר פעם אחת (יהוש' ו ג). ויסב ארון יי' את העיר הַקֵּף פעם אחת (שם יא).  סבו ציון וְהַקִּיפוּהָ ספרו  מגדליה (תהל' מח יג). — וְהִקִּיף אותו, סַב מסביב לו: כי סבבוני כלבים כעדת מרעים הִקִּיפוּנִי (שם כב יז).  וְהִקִּיפוּ הלוים את המלך סביב איש וכליו בידו (דהי"ב כג ז). — וְהִקִּיפוּ על העיר, סבו ועמדו מסביב לה: ויבאו לילה וַיַּקִּפוּ את העיר (מ"ב ו יד). — וְהִקִּיף עליו: איבי בנפש יַקִּיפוּ עלי (תהל' יז ט).  סבוני כמים כל היום הִקִּיפוּ עלי יחד (שם פח יח). — וְהִקִּיף על פלוני, כמו את פלוני: וְהִקַּפְתֶּם על המלך סביב איש וכליו בידו (מ"ב יא ח). — דבר מפשט: בנה עלי במקור נדפס 'עלה' וַיַּקַּף ראש ותלאה (איכה ג ה). — הזעקה הִקִּיפָה את המקום, נשמעה זעקה בכל המקום סביב: כי הִקִּיפָה הזעקה את גבול מואב (ישע' יה ח). — וְהִקִּיף דבר עליו, מצודה וכדומ', עשה מצודה סביב לו: דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הִקִּיף (איוב יט ו). — הִקִּיף פאת הראש, חתך שערות הראש בקו עבר מעל לשרש העליון של האזן סביב סביב: לא תַקִּיפוּ פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך (ויקר' יט כז). — הִקִּיף דָבָר את דָבָר, הדָבָר עֹמֵד או מתפשט סביב להדבר השני: ופקעים מתחת לשפתו (של הים) סביב סבבים אתו עשר באמה מַקִּיפִים את הים סביב (מ"א ז כד).

— ב) פ"ע, הִקִּיפוּ ימי המשתה וכדומ', נשלמו כלם, היו אצל כאו"א זה אחר זה: והלכו בניו ועשו משתה בית איש יומו ושלחו וקראו לשלשת אחיתיהם לאכל ולשתות עמהם ויהי כי הִקִּיפוּ ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם (איוב א ד-ה). — ואמר בן סירא: חוג3 הקיפה בכבודה ויד אל4 נטתה (ב"ס, גני' מג יב). ויקפהו פעמונים ורמונים המון סביב לתת נעימה   בצעדיו (שם מה ט). — ומצוי בתו"מ בכל המשמ' שבמקרא: תינוק הייתי והייתי רכוב על כתיפו של אבא וראיתי בת כהן שזינתה והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה (ר' אלער בר צדוק, תוספת' סנה' ט יא).  הביאוהו (את ר"ח בן תרדיון) וכרכוהו בס"ת והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור (ע"ז יח.).  כיון שהגעתי לעיר מצאתי שמקיפין אותה גנות ופרדיסין חזרתי לאחורי (ר' יהוש' בן חנניה, ערוב' נג:).  סתירה כדי טומאה כדי להקיף דקל (ר' ישמעאל, ספרי במד' ז).  שיירה שחנתה בבקעה והקיפוה בכלי בהמה מטלטלין בתוכה (ערוב' א ח).  מקיפין (סביב לשיירה) שלשה חבלים זה למעלה מזה וזה למעלה מזה ובלבד שלא יהא בין חבל לחבירו שלשה טפחים (שם ט). הכהנים מקיפין את הארון והלוים את הכהנים (סוט' ז ה).  המקיף את חבירו משלש רוחותיו (ב"ב א ג). — והִקִּיף את המזבח: כל העולין למזבח עולין דרך ימין ומקיפין (אותו) ויורדין דרך שמאל (זבח' ו ג).  בא לו להקיף את המזבח מהיכן הוא מתחיל מקרן דרומית מזרחית (תמיד ז ג).  שני כהנים גדולים נשתיירו במקדש ראשון זה אומר בידי הקפתי (את המזבח) וזה אומר ברגלי הקפתי זה נותן טעם לדבריו וזה נותן טעם לדבריו (ר' ישמעאל' יומא נט.). — המתפלל בתוך ביתו כאילו מקיפו חומה של ברזל (ר' יוחנן, ירוש' ברכ' ה א).  והוא שתהא רשות הרבים מקפתו מכל צד (רשב"ל, שם שבת יא ב).  שהקיפוה (את השדה) ארבעה בני אדם מארבע רוחותיה (רב, כתוב' קט:).  השוחט בשאר טבעות אעפ"י שאין מקיפות את כל הקנה הואיל ומקיפות את רוב הקנה שחיטתו כשרה (ר' יוסי בר"י, חול' יח:).  לא אמר אלא בטבעת הגדולה הואיל ומקפת את כל הקנה (שם יח.).  הזית הזה עד שהוא באילנו מגרגרין אותו וכו' ואח"כ טוחנין אותן ואח"כ מקיפין אותן בחבלים ומביאין אבנים ואח"כ נותנין את שומנן (מד"ר שמות לו).  כשהיו ישראל במדבר מ' שנה היה המן יורד והבאר עולה להן והשליו מצוי להן וענני כבוד מקיפות אותן (ר' לוי, שם ויקר' כה).  חצר המשכן שהיה מקיף את המשכן כשם שהים מקיף את העולם (שם במד' יג).  ובזכות אהרן הקפתי אתכם בענני כבוד (שם א).  למדינה שמרדה במלך מה עשה המלך הביא לגיון אחד קשה והקיפה כדי שיהו בני המדינה רואין אותו ומתיראין מלפניו (שם דבר' י). מה עשה עשו רדף אחריו ומצא אותו במערה מקום דומה למרחץ שבטבריא וכו' בא עשו הרשע והקיף את המרחץ כדי שימות בו (תנחומ' ויצא ג, הוצ' בובר). — מה עשה עשו רדף אחריו ומצא אותו במערה מקום דומה למרחץ שבטבריא וכו' בא עשו הרשע והקיף את המרחץ כדי שימות בו (תנחומא ויצא ג, הוצ' בובר). — והִקִּיף את פאת הראש: הקורח קרחה בראשו והמקיף פאת ראשו והמשחית פאת זקנו (מכות ג ה).  המקיף את הקטן (פאת הראש) הרי הוא חייב (רב הונא, נזיר נז:).  אחד המקיף אחד הניקף במשמע (שם). — הִקִּיפוּ השערות אבר מן האברים, צמחו סביב סביב: מאימתי נעשה בן סורר ומורה משיביא שתי שערות ועד שיקיף זקן תחתון ולא העליון (סנה' ח א). — והשחין וכדומ': הקיף השחין לשתיהן (לשתי השערות) או לאחת מהן או חלקן (נגע' א ה).  בהרת כגריס ומחיה כעדשה מקפתה וחוץ למחיה בהרת (שם ו ה). — ודבר מפשט: הקיפתנו תשובות חבילות שאין בהן ממש (ר' אלעזר בר"ש, ב"מ פד:). — הִקִּיפוֹ במקום פלוני, עשה שיקיף את המקום, שילך סביב: אמר הקב"ה אם אני מביא עכשיו את ישראל לארץ מיד מחזיקים אדם בשדהו ואדם בכרמו והן בטלים מן התורה אלא אקיפם במדבר ארבעים שנה שיהיו אוכלין מן ושותין מי הבאר והתורה נכללת בגופן וכו' הריני מקיפן במדבר ארבעים שנה עד שיעמדו כנעניים ויתקנו מה שקלקלו (מכי' בשלח, פתיח'). —  ומצוי הרבה בסהמ"א: כדי שיתבונן להיות הקיפו של ספר כארכו שאם הקפנו על הקיפו חוט הוה מדתו ששה טפחים (ר"י ברצלוני, הלכ' ס"ת 20).  והוא הגוף התקיף וכל המקיפים מקיף (ראב"ע, הקד' ב לפירושו על התורה).  והאבנט שחוגר במתניו ארכו שתים ושלשי' אמה ומקיפו ומחזירו על גופו כרך על כרך (ס' חינוך, תצוה מצוה צט).  עוד אחשוב שאחר שאי איפשר מקיף בלא מרכז כמו שנתבאר במקומו ראוי לתת כבוד למרכז (הרי"ץ קארו, תולדות יצחק ו:). — ואמר הפיטן: דגלים סכות סביבותינו הקיף והתקיע דמיון קרח הנורא האיר והרקיע (ר"מ נהוראי, את השם הנכבד, יוצ' שבת בין יוה"כ לסכות). — ומהזמן: וציום עיבור השנה לצורך כי הכתוב תלה את המועדים בזמני השנה כדי שלא יקיפו המועדים מזמן לזמן בדרך שמקיפים אותם אשר חדשיהם חדשי הלבנה ואין להם עיבור (רה"ג, תשו' גאו' ליק א ).  ימי רצון הקיפו ורצונך דרשו ושלמת שוא החליפו ורחצו והתקדשו ולקרא לך הוסיפו ואחרי כן נגשו (ר"י הלוי, רצה רנת). — ובענין הקפת הראש: והאשה שהקיפה או שנקפה פטורה וכו'  אע"פ שקטן אינו בן חיוב אפילו שכן מי שמקיפו חייב (תלמידי ר' יהודאי גאון, הלכ' פסוק' 105).  אתה אומר המקיף את הקטן חייב אלא מעתה בנין שיוצאין כשהן מגולחין מי מגלחן אמן מקפת להן (שם). — ובתכונה: והוא (הרקיע) מקיף את כל הארץ מלמלה ומלמטה וכו' והוא סובב על הארץ ממזרח למערב ומקיף אותה (ראב"ח הנשיא, העבור א ב).  נקרה לאשר קרב מהגלגל מאד שיהיה אש ומה שרחק שיהיה ארץ ומה שיתמצע היה כפי הקורב מן הגלגל המקיף או מן המרכז אויר ומים (ר"י א"ת, הכוזרי ה ג).  כל הגלגלים האלה המקיפין את העולם הן עגולין ככדור והארץ תלויה באמצע ויש למקצת מן הכוכבים גלגלים קטנים שהן קבועים בהן ואין אותם הגלגלים מקיפין את הארץ אלא גלגל קטן שאינו מקיף קבוע בגלגל הגדול המקיף (רמב"ם, יסוה"ת ג ד).  ומהגלגלים יוצאי מרכז האלה יש שהכוכב הוא תקוע בו כדי לנסוע בו סביב מרכז היוצא ההוא ולהקיף בו את העולם (ר"י ישראלי, יסו"ע ב א).  הגלגל השמיני מתשעת הגלגלים שביארתי הוא המקיף לגלגל שבתי וסמוך לו ונקרא גלגל המזלות (ר"מ אלדבי, ש"א ב ג).  כשיתנועע הרכב סבוב שלם הלא החלק אשר במקיפו הלך דרך העגולה הגדולה בזמן ההוא בעצמו אשר הלך בו החלק אשר הוא קרוב לנקודת מרכזו העגולה הקטנה (ר"ש א"ת, מו"נ א עג). — ובהשאלה, השכל מַקִּיף את הדבר, מבין אותו בכל פרטיו: שידיעת השם מקפת בדברים האישיים ובדברים הכלליים (ר"י אלבו, עקר' א יא).  גם כשהיה גולם בלי צורה היתה הידיעה האלהית מקפת בו (שם, ב כה).  ובעבור זה ראוי שיזהר המעיין בפרק מפרקי ספר אי זה מחבר שלא יקפוץ להשיב על דבריו עד שידע דרכי הלמוד הנעשים בספר ההוא וכן עד שיקיף בכל מה שבא בספר מהענין ההוא במקומות אחרים (שם נט.). — ג) *הִקִּיף, נתן בהקפה5, מכר חפץ על מנת לא לשלם מעות בעין מיד, אלא לאחר זמן קבוע: החנות פתוחה והחנוני מקיף והפנקס פתוח והיד כותבת וכל הרוצה ללוות יבוא וילוה (ר' עקיבא, אבו' ג טז).  חנוני (נאמן) על פינקסו לא במקיף אמרו שהוא אומר לו כתבת בזה מחוק בזה (ירוש' שבוע' ז ה).  גנב והקדיש גנב והקיף גנב והחליף (ב"ק עט.). — ובהשאלה: אין מקיפין בחילול השם אחד שוגג ואחד מזיד (קדוש' מ.). — °וגם מהלוקח שהוא מַקִּיף את המוכר, כלו', דוחה את התשלומים לאחר זמן: ויש דברים אחדים שהן בכלל חילול השם וכו' כגון שלקח ואינו נותן דמי המקח לאלתר והוא שיש לו ונמצאו המוכרים תובעין והוא מקיפן (רמב"ם, יסוה"ת ה יא). — °ובפרט הקיף מן פלוני, לקח ממנו בהקפה: ומותר לחנוני לחלק קליות ואגוזים לתינוקות ולשפחות כדי להרגילן לבא אצלו ופוחת משער שבשוק כדי להרבות במקיפין ממנו ואין בני השוק יכולין לעכב עליו (הוא, מכיר' יח ד).  ואדם שהקיף מן הגוי אי חייב עבור בגד ותבואה (מהר"מ מרוט', שערי תשוב' קלב).  בראובן שאמר לשמעון הקף לי בגדים מן העובד כוכבים (מרדכי, ב"ק סי' קסח).

— נִפע', * נִקַּף, ניקף, — היה מֻקּף מסביב: המקיף חבירו משלש רוחותיו וכו' אם עמד ניקף וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל (ר' יוסי, ב"ק כ:).  ל"ש עמד ניקף (וגדר את השדה) ל"ש עמד מקיף (ב"ב ד:). — ובסהמ"א: הואיל שלא גדר שדה רביעית אין מחייבין הניקף ליתן חלקו וכו' (רגמ"ה, ב"ב ד:).  וכן אם הניקף עצמו הוא שגדר רוח רביעית הרי גלה דעתו ונותן חצי ההוצאה של שלש רוחות (רמב"ם, הלכ' שכנים ג ד).  אבל אם במקום שנהגו לגדור אף אם גדר המקיף הרביעי אין מחייבין לניקף שיוכל לומר היום או למחר תזקיקני לגדור ביני לבינך (טור, הלכ' שכנים קנח). מתחלה אמר לו הניקף לא אתן לך כלום (שו"ע, חו"מ, שותפ' קנח).— ובענין הקפת הראש: אחד המקיף (את פאת הראש) ואחד הניקף (ספרא, קדוש' ט ו; נזיר נז:).

— הָפע', *הֻקַּף, מוּקף, שהקיפוהו מסביב: כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורים בחמשה עשר (תוספת' מגי' א א).  היכן מצינו בשושן הבירה שמוקפת חומה (ר' יוסי בר"י, שם).  חצר גדולה שמוקפת עמודים הרי עמודים כדפנות (שם, סוכ' א ח).  עיר שגגותיה חומתה ושאינה מוקפת חומה ובה שלש חצרות של שני בתים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון (ערכ' ט ו).  כרך שישב ולבסוף הוקף (חומה) נידון ככפר (ריב"ל, מגי' ג:). — ובמשמ' עומד בהֶקֵּף, במעגל: לשכת הגזית כמין בסיליקי גדולה היתה פייס במזרחה וזקן יושב במערבה והכהנים מוקפין ועומדין כמין בוכליאר (יומ' כה.).  חירות הללו לא היו משופעות אלא גדודיות ולא היו חרוטות אלא מוקפות ולא היו עגולות אלא מרובעות (מכי' בשלח ב א). — ובסהמ"א: כיצד מלמדים הרב יושב בראש והתלמידים מוקפים לפניו כעטרה כדי שיהו כלם רואים הרב ושומעים דבריו (רמב"ם, ת"ת ד ב).  ושמו המשל בגלגל בעבור שאין לו זויות והוא מקיף כל מוקף על דרך אחד (ספ' השם לראב"ע , ג). כל אחד משניהם (הגלגלים) המקיף והמוקף לא יתנועע בתנועת חברו לא על מרכזו ולא על קטביו אבל לכל אחד תנועה מיוחדת לו (ר"ש א"ת, מו"נ ב כד).