*, ש"נ, — שה"פ מן קָפַד, הִקפִּיד, כמו הַקְפָּדָּה: שכבת זרע, פרט לשקינא לה דרך איברים, שלא תאמר בקפידת1 הבעל תלה הכתוב ובעל לא קפיד, לכך נאמר שכבת זרע (מד"ר ט). — ובסהמ"א: חצר א' נפלה בירושה לפני בני אדם וכו' וגדלו כולם ביחד ואין ביניהם שום קפידא על ענין הדירה והנהגתה (שאלה בתשו' הרמב"ם רמו, פרימן, 230). מקפידתו של לוה לא תועי' כלום למלוה (התרומות שער נא ב). ואם התלמוד נפלה בו הקפידה מהשארותו לעד בחבור מפורסם לבני אדם כלם, למה שיגיע בזה מן ההפסד, כל שכן שיחובר מאלו סתרי תורה ויפורסם לכל בני אדם (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה א). ולא ימנעה (את הלומד) בשת המקבל ולא קפידת הנותן (ר"י אברבנאל, נחלת אבות ב, אין בור ירא חטא). אבל בשעת הגזירה נראה דאין קפידא אם ישתוק (היהודי שאומרים עליו שהוא גוי) (ר"י עמדן, בירת מגדל עז, סז: ברדיטשב).— ואמר הפיטן: קפידת הרוח המיש, רווח והצלה החיש (ינאי, אז מאז, קרוב' פסח, זולאי, רסז).
1 [בבבלי בארמ': בקפידא דבעל (סוט' כז:).