°, ש"נ, — מצב הדבר הקוֹפֵא, כמו קִפָּאוֹן: והנה כבר בארנו כי הקפיאה היא מן היובש (ר"ש א"ת, אותות השמים מאמ' ד, כ"י כזנתנסי). וכשיהיו הסמים קצתם יותר חם אך הוא יותר עב, איפשר שיהיה קבלתו לקפיאה כקבל אותו שהוא יותר קר ממנו, וכשיהיה קצת הסמים יותר קר אך הוא יותר רקיק איפשר שיהיה קבלתו להתלקחות וההבער כקבל אותו שהוא יותר חם (קאנון ב א ג). כי האדם בעת היצירה הוא ליחה נוזלת נגרת ואחר כך הוא קונה בכח אלהי הקפיאה והעמידה (אוהב משפט לאיוב, עח:, עור ובשר תלבישני). שלא נקפאו (המים) כקפיאת שאר המים הנקפאים (ר"י אברבנאל, זבח פסח על ההגדה, ר' יוסי הגלילי). — ובמשמ' הדבר העולה וקופה, כמו קֵפֶה, קֹפֶה: ואופן עשיית הקיימאק אני שמעתי בזה האופן דהיינו שמרתיחין החלב על האור ולוקחין הקפיאה שעולה ע"פ החלב (הלק"ט למהר"י אלגזי ב, מח:). — ובמשמ' התגברות הקֹר במחלה: המזגת שני מיני האותות מהמזגים ויקובל מופת על תגברת החום עם יובש בתעורה וערבוב שכל ועל תגבורת הקר עמו בענין דומה לחולי הידוע בקפיאה (קאנון ג א א כג). — ובמשמ' שתוק האברים: וכשיבטל הרצון פעלו בכלל ולא ישלח לעצל כח כלל במקור נדפס 'הכלל' ישאר העצל דומה לשאר הקפיאות (פרקי משה א).