קֵצֶה
קֶצֶה1, ש"ז, — כמו קֵץ: ותמלא ארצו כסף וזהב ואין קֵצֶה2 לאצרתיו ותמלא ארצו סוסים ואין קֵצֶה2 למרכבתיו ישע' ב ז. בזו כסף בזו זהב ואין קֵצֶה2 לתכונה (נחום ב י). פרש מעלה ולהב חרב וברק חנית ורב חלל וכבד פגר ואין קֵצֶה2 לגויה (שם ג ג). כוש עצמה ומצרים ואין קֵצֶה3 (שם שם ט).
1 [כך בקצת כ"י ודפוסים.]
2 [ס"א קֶצֶה, עי' גינצבורג.]
3 [ס"א קֶצֶה, במקצת קֵצֵה, עי' גינצבורג.]