1, פ"י קְצוֹת, במשמ' מספקה: יעצת בשת לביתך קְצוּת עמים רבים וחוטא נפשך2  (הנק' ב י) — ובתו"מ3, במשמ' הפריש וקלף, abschälen; peler; to peal, קָצָה (ב)תאנים, הפריש והסיר קלפות ופטוטרות: תאנים של שביעית אין קוצין אותן במוקצה אבל קוצה הוא בחרבה (שביע' ה ו). השוכר את הפועל לקצות עמו בתאנים, אמר לו על מנת שאוכל תאנים אוכל ופטור וכו' על מנת שאוכל בשעת הקציעה וכו' אוכל ופטור (מעשר ב ז). המחליף עם חבירו זה לאכול וזה לאכול, זה לקצות וזה לקצות, זה לאכול וזה לקצות חייב, ר' יהודה אומר, המחליף לאכול חייב ולקצות פטור (שם שם ח). המעביר תאנים בחצירו לקצות, בניו ובני ביתו אוכלין ופטורין (שם ג א). האוכל על מנת לקצות כשר ואם קצה פסול. היה אוכל והותיר וזרק מה שבידו לתחת התאנה או לתוך המוקצה בשביל שלא יאבד פסול (פרה ז יב). מערים אדם על פועליו להיות אוכלין תשע וקוצין אחת, אית תניי תני קוצין תשע ואוכלין אחת וכו' (ירוש' מעשר' ב ז). — ו*קָצָה חַלָּה, הפריש חלה מתוך העסה כדין: האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה(חלה ב ג). ואיזו היא דת משה, מאכילתו שאינו מעשר ומשמשתו נדה ולא קוצה לה חלה (כתוב' ז ו). ומודים שהיא (היושבת על דם טוהר) אוכלת במעשר וקוצה לה חלה ומקפת וקוראה לה שם (נדה י ז).  האשה שהיא טבולת יום לשה את העסה וקוצה לה חלה ומפרשתה ומנחתה בכפישה מצרית או בנחותא ומקפת וקוראה לה שם (טבו"י ד ב). — *וקָצָה עפר מתוך הבית המנֻגע: עשרה בתים הן וכו' הפושה בראשון חורץ  וקוצה וטח ונותן לו שבוע וכו' עמד בזה ובזה  חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע (נגע' יג א). — *וקָצָה תלולית של עפר: קווצותיו תלתלים וכו' רבי יוחנן דצפרין פתר קרא בתלוליות של עפר, מי שהוא   טפש מהו אומר מי יכול לקצות את זה, מי שהוא פקח מהו אומר הריני קוצה3 שתי משפלות ביום ושתי משפלות בלילה ולמחר כן עד שאני קוצה3 את כולה וכו' (מד"ר שה"ש  ראשו כתם פז). — ובסהמ"א: כאשה הזו שהיא מקשקשת עיסתה במים ואחר כך היא קוצה חלה כך היפריש אדם הראשון מן הארץ (קטעי מדרש והגדה, גנזי שכטר א, 128). — ואמר המשורר: וקציתי קצת הודו וחסר דלי מיאור ונטף מתעלות (רשב"ג, תהלת אל, דוקס, 72).

— פִע', קִצָּה, מְקַצֶה, קַצּוֹת, —  קִצָּה בדבר או באדם, קצץ בו: בימים ההם החל יי' לְקַצּוֹת4 בשראל ויכם חזאל בכל גבול ישראל (מ"ב י לב). מְקַצֵּה5 רגלים חמס שתה שלח דברים ביד כסיל דליו שקים מפסח ומשל בפי כסילים (משלי כו ו ז). — ואמר הפיטן: מי יקצה בגבעות ומי יסתת בהרים (החרישו ממני, קינ' ת"ב).

— הִפע', הִקְצוּ, הִקְצוֹת, — הִקְצָה את עפר הבית, כמו הִקְצִיעַ, הסיר וקלף אותו: ואת הבית יקצע מבית סביב ושפכו את העפר אשר הִקְצוּ אל מחוץ לעיר אל מקום טמא ולקחו אבנים אחרות והביאו אל תחת האבנים ועפר אחר יקחו וטחו את הבית ואם ישוב הנגע ופרח  בבית אחר חלץ את האבנים ואחרי הִקְצוֹת6  את הבית ואחרי הטוח (ויקר' יד מא-מג). — ובתו"מ: שיכול, אין לי אלא בשעת חלוק הארץ אבל משיחלקו שומע אני יקצה לו כל שבט ושבט בפני עצמו, ת"ל על כן אמרתי (ספרי במד' קיט). — ובסהמ"א, הקצה פֵֵרות: פרש גאון זצ"ל המוקצה הוא המקום המוכן להקצות בו פירות כדי ליבשן (ערוך ערך מקצה). לקח האחד פירות שהחליף לאכילה ולקח האחר חליפיהן להקצותן, זה שלקח לאכילה חייב לעשר וזה שלקח להקצותן לא נקבע למעשר (רמב"ם מעשר ה ד). — °והקצה ממון, הפריש: שחכם אחד מכר קרקע בשמנים אלף דנרי זהב, אמרו לו, ולמה לא תקצה מן הממון הזה מטמון לבניך (ר"י א"ת, מבחר הפנינים לרשב"ג 68). כל מה שהקצה האב לנדונית הבת הוא שלה (תשו' רמב"ם ריז, א"ח פרימן, 209). — ° וחפץ: משל למלך שהיה לו חפץ נאה, הקצהו עד שיזמן לו מקום ושמוהו שם (הריקנטי עה"ת, בראש', לבוב תר"מ, ג.). — והקצה נוסחה מלבו, הוציאה מלבו: והנוסחא הראשונה הילדה שחברתיה תחלה שהקצתיה מלבי ולא העתקתיה היה כתוב בה כפי הנראה מההלכה הזאת וכו' (תשו' רמב"ם קנב, א"ח פרימן, 146). — ואמר הפיטן: וחוק אותו ואת בנו בלבבך תצפנו, ובנך לא תתנו למולך אכזרים, וכל מלאכה להקצות בשבתותי לרצות ומקראי מצות ומקרא בכורים (רשב"ג, בצל שדי אחסה, אזהרות)7.

— הָפע', *הֻקְצָה, — בהשאלה, הֻקְצָה דבר, שהִקצו, ז"א הסירו והפרישו אותו מתוך שאר דברים,  ויחדו אותו לצרכו: אין מוקצה לר' שמעון אלא שמן שבנר בשעה שהוא דולק הואיל והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו (ר' יוחנן, שבת מה.). — ובינ' *מֻקְצֶה, מוקצה, מיֻחד ומֻפרש בפני עצמו: השוכר שדה ירק מחבירו והיה בו שורה של ירק אחר הרי הוא של  לוקח, אם היה מקום מוקצה בפני עצמו הרי הוא של מוכר (תוספת' ב"מ ט ו). ואף על פי שאמר לו ׁ(המוכר את העיר) הוא וכל מה שבתוכה אני מוכר לך, לא מכר לא את שיריה ולא את בנותיה ולא את החורשין המוקצין בפני עצמן8 (שם ב"ב ג ה) .  ותאכל בקצה המחנה, במוקצים שבהם, בגדולים שבהם (ספרי במד' פה). — *ומֻקְצֶה מחמת אִסור וכדו': והא  מוקצות נינהו (רבא, פסח' נו:). ז' עבירות היו בקרבנו של גדעון, עציו עצי אשרה, ואבנים פסולות ופר המוקצה וכו' (מדרש דברים רבה, ליברמן, 72). ועי' מֻקְצֶה.— ובסהמ"א: וכל דבר שהוקצו מדעתו מאתמול מן אכילה אסור לאכול ממנו בשבת, כגון תאנים וענבים שהעלם לגג מאתמול לייבשן והקצו מדעתו מן אכילה, ובין השמשות לא יבשו ולמחר יבשו אסור לאכול מהן (והזהיר שמות קיט:-קכ.). ואין צריך לומר הבהמה שהוקצת לעבודת כוכבים שהיא מותרת באכילה (רמב"ם, עכו"ם ח א).  אבל המוקצה אם הוא שלו והוקצה קודם שיקדיש נפסל (הוא, אסורי המזבח ד ה).  כאשר השנואה הזאת שהוקצית אל אלו המלאכות תתבטל ממלאכתה וכו' (ר"י עראמה, יד אבשלום על משלי, ד"ה הרביעי). —  °הֻקְצָה (עפר) הבית,הִקְצו, והסירו עפר כדין: כי נרפא הנגע, לא טהרתי אלא את הרפוי, ואין רפוי אלא הבית שהוקצה והוטח ולא חזר הנגע (רש"י, ויקר' יד מח). — °ומֻקְצֵה במשמ' דבר שיש לו קָצֵה: והנקודה היא קצת הקו וכו' ואינה נפרדת ממנו, לפי שהקצה אינו נפרד מהמוקצה, שהוא הוא והוא הוא מצד ומצד, כלומר שהקצה הוא המוקצה וכו' ואם תספור קצה ותאמר קצה, כבר צויר במחשבתך המוקצה, לפי שהמוקצה הוא נכלל בקצה, מפני שאין קצה אלא למוקצה ואין מוקצה אלא בקצה (ס' היסודות לר' יצחק הישראלי, מה- מו). — ואמר הפיטן: לענה ורוש שבעו ורוו והוקצו והולעבו כהני עילבו (ר"א קליר, איכה ישבה חבצלת קינ' ת"ב).

— נִפע', °נִקְצָה, — ששמו לו קֵץ וסוף ואמר הפיטן: חקר אלוה לא ימצא ותכלית שדי לא תקצה (שיר היחוד ליום שני).