1, ש"ז, סמי' קְצֵה, כנ' קָצֵהוּ, מ"ר קְצָוֹת2, סמי' קְצוֹת, קַצְוֵי3, כנ' קְצוֹתָיו,קְצוֹתָם, קְצֵיהֵם, — הנקֻדה המרֻחקת ביותר בצדי הדבר, קץ וסוף הנקדה המרחקת ביותר בצדי הדבר, קץ וסוף במשמ' המקום, Ende; but; end: ועשית שנים כרבים זהב מקשה תעשה אתם משני קְצוֹת הכפרת (שמות כה יח). וחמשים ללאת תעשה בִּקְצֵה היריעה אשר במחברת השנית (שם כו ה). ועשית לו מכבר מעשה רשת נחשת ועשית על הרשת ארבע טבעות נחשת על ארבע4 קְצוֹתָיו (שם כז ד). ונתת את שתי הטבעות על שני קְצוֹת החשן וכו' ואת שתי קְצוֹת שתי העבתת תתן על שתי המשבצות וכו' ועשית שתי טבעות זהב ושמת אתם על שני קְצוֹת החשן על שפתו אשר אל עבר האפוד ביתה (שם כח כג-כו). מן הכפרת עשה את הכרבים משני קְצוֹתָיו5 (שם לז ח). וחצק ארבע טבעת בארבע הָקְּצָוֹת למכבר הנחשת שם לח ה. כתפת עשו לו חברת על שני קְצוֹתָיו6 חבר(שם לט ד). וישלח מלאך יי' את קְצֵה המשענת אשר בידו ויגע בבשר ובמצות (שפט' ו כא). וישלח את קְצֵה המטה אשר בידו ויטבל אותה ביערת הדבש (ש"א יד כז). וחמש אמות כנף הכרוב האחת וחמש אמות כנף הכרוב השנית עשר אמות   מִקְּצוֹת כנפיו ועד קְצוֹת כנפיו (מ"א ו כד). הנה לאש נתן (העץ) לאכלה את שני קְצוֹתָיו אכלה האש ותוכו נחר (יחז' יה ד). ויבא לשכב בִּקְצֵה הערמה (רות ג ז). וקצה של ארצות וערים, של שדה ומדבר, של ימים ונהרות, של הרים ועמקים של מחנה ועם, של גבול וכדו': ויתן לי את מערת המכפלה אשר לו אשר בִּקְצֵה שדהו (בראש' כג ט). ויחנו באתם בִּקְצֵה המדבר (שמות יג כ). ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד באם אל ארץ נושבת את המן אכלו עד באם אל קְצַה ארץ כנען (שם יו לה). השמרו לכם עלות בהר ונגע בְּקָצֵהוּ (שם יט יב) . ותבער בם אש יי' ותאכל בִּקְצֵה המחנה (במד' יא א). והנה אנחנו בקדש עיר קְצֵה גבולך (שם כ יו). ויצא לקראתו אל עיר מואב אשר על גבול ארנן אשר בִּקְצֵה הגבול (שם כב לו).  ויעלהו במות בעל וירא משם קְצֵה העם (שם שם מא).. לך נא אתי אל מקום אחר אשר תראנו משם אפס קָצֵהוּ7 תראה וכלו לא תראה (שם כג יג). ויחנו בהר ההר בִּקְצֵה ארץ אדום (שם לג לז). בבאכם עד קְצֵה מי הירדן בירדן תעמדו (יהוש' ג ח). ורגלי הכהנים נשאי הארון נטבלו בִּקְצֵה המים (שם שם יה). ויחנו בגלגל בִּקְצֵה מזרח יריחו (שם ד יט). ובעמק בית הרם וכו' הירדן וגבל עד קְצֵה ים כנרת עבר הירדן מזרחה (שם יג כז). וגבול קדמה ים המלח עד קְצֵה הירדן וגבול לפאת צפונה מלשון הים מִקְצֵה הירדן (שם יה ה). ועלה הגבול אל ראש ההר אשר על פני גי הנם ימה אשר בִּקְצֵה עמק רפאים צפונה (שם שם ח). ופאת נגבה מִקְצֵה קרית יערים (שם יח  יה).  וירד הוא ופרה נערו אל קְצֵה החמשים אשר במחנה (שפט' ז יא). המה יורדים בִּקְצֵה העיר (ש"א ט כז). ושאול יושב בִּקְצֵה הגבעה תחת הרמון אשר במגרון (שם יד ב). ישרק יי' לזבוב אשר בִּקְצֵה יארי מצרים (ישע' ז יח). — ועם באור הכוון, קְצֵה צפונה, קְצֵה תימן: ויהי הגורל למטה בני יהודה למשפחתם אל גבול אדום מדבר צן נגבה מקצה תימן (יהוש' יה א). ואלה שמות השבטים מִקְצֵה צפונה אל יד דרך חתלן לבוא חמת וכו' (יחזק' מח א).— ומִקְצֵה למקום פלוני, מעבר לקצה המקום: ויהיו הערים מִקְצֵה למטה בני יהודה אל גבול אדום בנגבה קבצאל ועדר ויגור (יהוש' יה כא). — וּקְצֵה השמים והארץ, בהשאלה למקומות רחוקים מאד: אם יהיה  נדחך בּקְצֵה השמים משם יקבצך יי אלהיך ומשם יקחך (דבר' ל ד). ונשא נס לגוים ושרק לו מִקְצֵה הארץ והנה מהרה קל יבוא (ישע' ה כו). באים מארץ מרחק מִקְצֵה השמים יי' וכלי זעמו לחבל כל הארץ (שם יג ה). יספת לגוי יי' יספת לגוי נכבדת רחקת כל קַצְוֵי ארץ (שם כו יה). ראו איים וייראו קְצוֹת הארץ יחרדו (שם מא ה). אשר החזקתיך מִקְצוֹת הארץ ומאציליה קראתיך (שם שם ט). שירו לה' שיר חדש תהילתו מִקְצֵה הארץ יורדי הים ומלאו איים יושביהם (שם מב י). והבאתי אל עילם ארבע רוחות מארבע קְְצוֹת השמים וזרתים לכל  לכל הרחות האלה ירמ' מט לו.  מִקְצֵה השמים מוצאו ותקופתו על קְצוֹתָם תהל' יט ז.  כשמך אלהים כן תהלתך על קַצְוֵי ארץ שם מח יא.  מִקְצֵה הארץ אליך אקרא שם סא ג.  נוראות בצדק תעננו אלהי ישענו מבטח כל קַצְוֵי ארץ וים רחקים שם סה ו.  וייראו ישבי קְצָוֹת מאותתיך שם שם ט.  כי הוא לִקְצוֹת הארץ יביט תחת כל השמים יראה איו' כח כד. —  מִקְצֵה הדבר עד קָצֵהוּ, מראשו ועד סופו:  ואת העם העביר אתו לערים מִקְצֵה גבול מצרים ועד קָצֵהוּ בראש' מז כא.  כי שאל נא לימים ראשנים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ וּלְמִקְצֵה השמים ועד קְצֵה השמים הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו דבר' ד לב.  נלכה  ונעבדה אלהים אחרים וכו' מאלהי העמים וכו' מִקְצֵה הארץ ועד קְצֵה הארץ שם יג ח.  והפיצך יי' בכל העמים מִקְצֵה הארץ ועד קְצֵה הארץ שם כח סד.  כי חרב ליי' אכלה מִקְצֵה הארץ ועד קְצֵה הארץ אין שלום לכל בשר ירמ' יב יב.  והיו חללי יי' ביום ההוא מִקְצֵה הארץ ועד קְצֵה הארץ לא יספדו וכו' שם כה לג. —  ובלי השלמה, מן הַקָּצֶה אל הַקָּצֶה:  והבריח התיכון בתוך הקרשים מברח מן הַקָּצֶה אל הַקָּצֶה שמות כו כח. —  ובקצור מִקָּצֵהוּ, מִקָּצֶה, כמו מִקָּצֵהוּ עד קָצֵהוּ:  ואנשי העיר אנשי סדם נסבו על הבית מנער ועד זקן כל העם מִקָּצֶה בראש' יט ד.  כלם לדרכם פנו איש לבצעו מִקָּצֵהוּ ישע' נו יא.  הנני פתח את כתף מואב מהערים מעריו מִקָּצֵהוּ צבי ארץ בית הישימות בעל מעון וקריתמה יחזק' כה ט. —  ובהשאלה לבני אדם, וּמִקְצֵה העם, מישהו מן העם1:  וּמִקְצֵה אחיו לקח חמשה אנשים ויצגם לפני פרעה בראש' מז ב.  ויעש כהנים מִקְצוֹת העם אשר לא היו מבני לוי מ"א יב יא.  ויעש מִקְצוֹת הארץ כהני במות החפץ ימלא את ידו ויהי כהני במות שם יג לג,  ארץ כי אביא עליה חרב ולקחו עם הארץ איש אחד מִקְצֵיהֶם ונתנו אתו להם לצפה יחזק' לג ב. —  ובהשאלה, קְצוֹת דרכיו של פלוני, חלק מדרכיו:  הן אלה קְצוֹת דרכו ומה שמץ דבר נשמע בו איו' כו יד. —  ולזמן:  ויחסרו המים מִקְצֵה חמשים ומאת יום בראש' ח ג.  מִקְצֵה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההוא דבר' יד כח.  ויהי מִקְצֵה שלשת ימים ויעברו השטרים בקרב המחנה יהוש' ג ב.  ובא ומִקְצֵה תשעה חדשים ועשרים יום ירושלם ש"ב כד ח.  ויהי מִקְצֵה עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים מ"א ט י. — ואמר בן סירא:  בעם כבד לא אודע ומה נפשי בקצות רוחות ב"ס גני' יו יז.  יורדי הים יספרו קצהו ולשמע אזנינו נשתומם שם מג כד. —  ובמדר':  הן מוליכין אותו לקצוות המדבר, עמדו ומכרוהו בעשרים כסף תנחו' וישב ב. —  ובסהמ"א:  והרבה מצוי כן שתולין בקצה הנוסח או בין תורין תיליא דאדכרתא או דפירושא או לשון אחר ובא הנוסח וחושבו עיקר אוצה"ג ב"ק, תשו', 37.  חולקין הטלית שני חצאין ונוטל כל אחד חציה בשאדוקין בנימין שבקצותיה והן הנקראים כרכשתא ר"ח, ב"מ ז..  כי שנים קצוות יש לכל דבר, והנה יש לו ראשית וסוף ראב"ע, אגרת השבת, קבוצת קונטרסים, י:.  ולא יספיקוהו בתתו התחלותיו הקרובות אלא יתן התחלות התחלותיו עד אשר יגיע אל הקצוות שבהתחלותיו הגופניות רש"ט פלקירא, ראשית חכמה, 64.  והדבר הרחוק יקרא קצה ויקרא פאה כי קצה ופאה רחוקי הגבול בכל דבר רד"ק, ירמ' ט כה.  משל האנשים בעולם הזה כספינה הולכת בים סוער אל קצות נעלמות ר' ידעיה בדרשי, הפרדס א, אוצה"ס ג. —  ואמר המשורר:  ולשונך תדריך במקומך ליושבי קצוות סלמון בן ירוחים, מלחמות השם, 120.  והחיים והמות וכו' אחוזים בשתי קצות גשר רעוע וכל ברואי תבל עוברים עליו ר' בחיי, ברכי נפשי, תוכחה בס' חו"ה.  תנו ציץ לשירות ומלות נכוחות לאוחז בתבל קצוות ורוחות רמב"ע, תרשיש, פתיח', 3.  לבי וכו' ימס כמו מים בהזכירי קצה חסדם הוא, שבתי ותלתלי הזמן, ברודי, כז.  ודע כי ארחות קצוי אדמות לרמון עברו הים ארחות הוא, אמת עיני זממיך, שם, עב.  יחיד מרומם שוכן עליה מלא הרחות האלה כבודו קצוי נשיה ראב"ע, יחיד מרומם, איגר 152.  ועש עם כסיל לפנות בצפון ובדרום קצותיו ועל גבם הליכיו ועקבותיו הוא, מרומם בשם אל, כהנא א, 193.  היה ראש או היה זנב בתבל ובינוני חדל מהיות לעולם, קצות1 קם כל זמן הנה שלמות ובניהן לעולם נח ונעלם אלעזר הבבלי, דיואן, ברודי נא. —  °ובחכמת התכונה קְצָווֹת במשמ' קדקדי הזוית:  כאלו היית מוצא בצורה הזאת הקטומה אשר עליו א'ב'ג'ד' שתי צלעות ב'א' וג'ד' מנגד קו א'ג' אשר הם קצוי הראש ויהיו נפגשים על נקודת ז' ראב"ח הנשיא, חבור המשיחה והתשבורת ב ג א, 53. —  °ובמשמ' צלעות השטח והגוף המגדירות אותו:  שני קצוות האורך והם אחור וקדם, ושני קצוות הרוחב והם ימין ושמאל, ושתי קצוות העומק והם מעל ותחת ר' אברהם בר חסדאי, ספר היסודות לר"י הישראלי, 47.  השטח הוא מרחק נכנס בין שני קוים על יושר ולכן יש לו שתי קצוות וארבעה צדדדין שם שם.  גוף הוא כל מה שיש לו שלשה רחקים ושש קצוות, השלשה רחקים הם אורך רוחב ועומק ושש הקצוות הם מעלה מטה ופנים ואחור וימין ושמאל ר"ש א"ת, פי' המלות הזרות במו"נ. —  ושל הקו, נקודות המגדירות אותו:  והקו הוא בעל מרחק אחד על כן יש לו שתי קצוות ושתי פנים וכו' ואם תספר קצה ותאמר קצה כבר ציירת במחשבתך המוקצה, לפי שהמוקצה הוא נכלל בקצה, מפני שאין קצה אלא למוקצה ואין מוקצה אלא בקצה ר"א בר חסדאי, ס' היסודות לר"י הישראלי, 45-46. — ועי' ב. קָצָה.  —  °ובתורת החשבון, במשמ' יחידה ראשונה או אחרונה שבמספר:  ואין לו (לאחד) מצד המספר קצה ראשון וקצה אחרון בפנים מה ואם יתואר לאחד קצה מצד המספר לא יהיה זה כי אם בהחלקו ואז איננו אחד, ואמרנו מצד המספר כי מצד היותו או שטח או גשם יש לו קצות והם בקו נקודות ובשטח הקוים ובגשם השטחים המקיפים בו רלב"ג, מעשה חושב, 50. —  °וקְצָווֹת בגוף החי, כפות הידים, הרגלים ושאר האברים הבולטים:  קור הקצוות ביחוד בקדחות הוא אם מפני מורסא גדולה בקרבים או מפני כאב חזק בגוף פרקי משה י, כז:.  בחלאים החדים קור הקצוות רע פרקי אבוקרט ז א.  החלאים החדים הם כמו הקדחת התמידה הקרה, והקצוות הם כמו החוטם והאזנים וכפות הידים והרגלים המפרש, שם שם.  אותות לקוחים מצד הקצוות וכו' כמו קור הקצוות וכו' וכן דעיכת אצבעות הידים והרגלים וצפרניהם אות מות קאנון ד ב ב מח.  והקצוות הם האזנים והאף כפות הידים והרגלים נרבוני, אור החיים, בקדחת העפוש, כ"י ביהמ"ד שכטר.  לעולם יזהר בדרך מקרירות הקצוות והשוקים וכו' ואם יקרה לו בקצוות כאב בסבת הקור ומששם בידים בחזקה עד שיחזור החמימות הטבעי ר"מ בן זרח, צידה לדרך א ג יח. —  °ובתורת המדות, המדות הרחוקות מן הדרך הבינונית, הקיצוניות:  וראוי לאיש המשכיל הנלבב השלם להניח השתי הקצוות וינהג במדה הבינונית אל הנכון ר"י א"ת, תקון מדה"נ.  המעשים הטובים בם המעשים הממוצעים בין שתי קצוות ששתיהן רע, האחת מהן תוספת והשנית חסרון ר"ש א"ת, שמנה פרקים להרמב"ם ד.  רוב התאוה הוא הקצה הראשון והעדר הרגש ההנאה לגמרי הוא הקצה האחרון ושתיהן רע גמור שם שם.  והזהיר אותם הזהרות שלא באה בתורה בפירוש כרוב אכילה ושתיה ומעוטן וכו' ובכלל כל הקצוות ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, הקד', ג..  ברח מהקצוות ובתוך עמד רש"ט פלקירא, המבקש, יג.  הרוצה להתעסק בחכמה ולעמוד על אמיתתה צריך תחלה להרגיל נפשו במעלות הטובות היציריות והעמידן באמצע והרחיקן מן הקצוות הוא, ראשית חכמה, 10.  ואמצעות הדבר בעצמו הוא הרחוק משתי הקצוות בשוה שם, 13.  ויש מהמדות שהם רעות לגמרי ולא נמצאו בהם קצוות משובחות ולא אמצעיות משובחות שם, 15. —  °קְצָווֹת במשמ' הפכים בכלל:  ולא יתכן שיהיה האמת בשתי קצוות הסותר אלא או באחת מהן או אינו באחת מהן ר"י א"ת, כוזרי ד כב. —  °ובתורת ההגיון, שני החלקים הבלתי שוים של ההקש:  החלק המשותף לשני המשפטים נקראהו גבול אמצעי, החלקים הנבדלים נקראים הקצוות ר"מ א"ת, מלות ההגיון ו.  ואלו שני ההקדמות יתחלקו לשלשה חלקים והם הנקראים גבולים אחד מהם נושא המבוקש והוא הנקרא בהקש הקצה הקטן, והשני החלק המשותף והוא הנקרא גבול אמצעי, והשלישי נשוא המבוקש והוא הנקרא הקצה הגדול כל מלאכת הגיון, יד:.  גבוליו האמצעיים (של המופת האמתי) הם מדברים עלולים ומסובכים מן הקצה הגדול וכו' ר' הלל מוירונה, תגמ' הנפש, ב.