1, —  א) תה"פ, עם מ היחס, מִקְצָת, מִקְצָתָם, לְמִקְצָת, — במשמ' מִקֵּץ, בסוף: וימן להם המלך דבר יום ביומו מפת בג המלך ומיין משתיו ולגדלם שלוש שנים וּמִקְצָתָם יעמדו לפני המלך (דני' א ה). וּלְמִקְצָת הימים אשר אמר המלך להביאם ויביאם שר הסריסים לפני נבכדנצר (שם שם יח). — ב) כתה"פ שהפך שֵׁם במשמ' קצה קטן, מעט, חלק: ויתן אדני בידו את יהויקים מלך יהודה וּמִקְצָת כלי בית האלהים ויביאם ארץ שנער (שם שם ב). וּמִקְצָת ראשי האבות נתנו למלאכה (נחמ' ז ט). —  ובתו"מ, עם מ היחס: הטוען את חבירו כדי שמן והודה בקנקנים, אדמון אומר, הואיל והודה במקצת הטענה ישבע (כתוב' יג ד). ועי' בערך מִקְצָת. — ובסהמ"א, אף כש"ז, בלי מ(ן), במשמ' אחד או אחדים מכמה2 וכדו': והאי דקצת רבנן שערו לפי דעתם ביצה וכו' (רב שרירא גאון, אוצה"ג יום טוב התשובות, 2). ואני אספר לך במקום הזה קצת מה שאירע לי מזה עם אנשים מאוהבי (ר"י א"ת, הרקמה כח, 185). ויש שתהיה (המלה רק) בקצת דבריהם בענין גם וכו' (הוא, סה"ש לריב"ג, רק). ונשאל קצת החכמים על הבורא מהו, ואמר, אלוה אחד וכו' ונאמר על קצת מן החכמים שהיה אומר בתפלתו וכו' (הוא, חו"ה, היחוד י). ואמר קצת החסידים לתלמידיו וכו' (שם, עבודת האלהים ד). אבל תנאי הפרישות המיוחדת כאשר אמר קצת החסידים וכו' (שם, הפרישות ד). וקצתם אמר בסבה וגנוהו (ר"ש א"ת , מו"נ א עג, ההקדמה הו'). ואשר גרם לקצת המתגאים והמתגדלים להתנהג במדה הזאת היא שהם מתעקשים וטוענים כי הנפש מתאוה אל הגדולה וקשה בעיניה השפלות (תקון מדה"נ לרשב"ג, כז). בני אדם קצת עמדו לעבודת שמים לגבות ממון (שאלה בתשו' הרמב"ם קמה, א"ח פרימן, 140). ועל שמעון יש עדים איך הודה שנשאר לו קצת מהקרן של ראובן וטען ראובן שנתן סך כך וכך בשכירות והיה שמעון מכחישו עליו כולו או קצתו (תשו' רפב, שם, 258). והנה כל רוח מיוחס לשם היא לפי הענין החמישי וקצתה לפי הענין האחרון אשר הוא הרצון (ר"ש א"ת, מו"נ א מ). כבר זכרנו בקצת פרקי זה המאמר כי הבדל גדול יש בין ההישרה למציאות הדבר (שם שם מו). וכמן כן התרעם על היותו בלתי מתקומם לרשעים מחריבי עולם וסדרו על במקור המודפס נשמטה המלה 'על' ההצלחה הקורה לקצתם יותר מן האפשר להם (ר"ע ספורנו, משפט צדק, הקד', ד.). — °ועם ה הידיעה, הַקְּצָת: שהקצת מאלה הדברים אינם כבדים להתקבל והקצת מהם יש להסתפק וכו' (הלל מוירונא, תגמולי הנפש, טו:). מעות השקלים כשכונסין אותן נותנין אותן בלשכה ידוע וכשהיה שם הממון לוקחין ממנו בשלש קופות קצת ומוציאין אותן במה שצריכין בצורך הקרבנות עד שיכלה אותו הקצת שהוציאו ומוציאין שנית קצת אחר וכשמוציאין אותו הקצת שמוציאין מן השקלים המכונסים מתכוונים להוציאו בקרבנות על הגבוי ועל העתיד לגבות (פירוש המשניות לרמב"ם שקל' ב א). היתחייב להשבע בנקיטת חפץ שלא הציל זולתי הקצת הזה אשר הודה בו מהקרן (שאלה בתוש' הרמב"ם רעג, א"ח פרימן, 248). — וכמושג מפשט: וכל מה שאין לו תכלית אין לו חילוק ולא רבוי ולא קצת ולא כל, כי החלוק והרבוי והקצת והכל הם משער החבור (רמב"ע, ערוגת הבושם, ציון ב, 136). — קצתם אל קצתם או אל קצת, זה אל זה; קצתם את קצתם, זה את זה; קצתם עם קצתם, זה עם זה; קצתו בקצת, זה בזה, וכדו': ושהגשמים הרבים השוים בצורתם פוסקים קצתם את קצתם ולכן התנועות יחסרו קצתם מקצתם או יוסיפו עליו (ר"י א"ת, או"ד, הקד' ליפציג, יא). ומן הידוע שכל מי שחולק קצתו על קצתו ומכזיב קצתו את קצתו3 בדבור או במעשה אין מאמינים בצדקו (הוא, חו"ה, הקד'). וכשנעיין בצמחים ובבעלי חיים נמצאם מחוברים מהיסודות הארבעה וכו' והמה נחלקים ונפרדים ואין בנו יכולת לחברם החבור הטבעי מפני שמקצתם משתנה אל קצתם וקצתם כנגד קצתם (שם היחוד ו). כי אנחנו מוצאים אותו (את העולם) כי הוא צריך בקיומו ותקונו קצתו אל קצתו וכו' כצורך קשקשי השריון וכו' ושאר המחוברים קצתם אל קצתם וכו' וצורך בעלי חיים קצתם אל קצתם וכו' וצורך הארצות והפלכים והחכמות והמלאכות קצתם אל קצתם (שם שם ז). וראוי להקדים בפתיחת השער הזה באור אופני הטובות וחיובי ההודאה עליהם מבני אדם קצתם לקצתם (שם עבודת האלהים, פתיח'). כמה האדם חייב לו יתברך מן העבודה והיראה והשבח וההודאה והתמדת התהלה עם ברור חיוב כל אשר הקדמנו מן שבח בני אדם והודאתם קצתם לקצתם (שם שם). לא נגלו לנו אופני הטוב והרע בסיבה מן הסיבות מבלעדי שאריתם ולא אופני ההפסד והרע בקצתם בלתי קצתם (שם הבטחון ד). כי לא בראו הדברים את עצמן ולא קצתם את קצתם (הוא, כוזרי ב ו). שמן הכח המדמה הזה יבאו שלשה עניינים, האחד הוא השגת תכונת המוחשים והרכבתם קצתם על קצתם בעת ההרגש (רוח חן ב). שוב לך כי אינך אלוה אבל אתה גוף שיאכל קצתו את קצתו (תקון מדה"נ לרשב"ג א סוף שער א; וכעין זה מבחר הפנינים, 68). והחלק הב' במצות התלויות בתועלת בני אדם קצתם עם קצתם (רמב"ם, פאה א א). הלא תכסוף עתה לידיעת אלו שמים וכו' ואיך נברא העולם כלו ומה תכליתו לפי סדורו קצתו עם קצתו (ר"ש א"ת, מו"נ א לד). ואתה יודע כי אלו העניינים נקשרים קצתם בקצתם (שם שם). ויצאו חלקים מן הארץ ג"כ מפני זה ממקומותם בחברת המים והאויר והאש והם בזה כולו פועלים קצתם בקצתם ומתפעלים קצתם מקצתם (שם שם עב). וכן היסודות יתהוו קצתם מקצתם ויפסדו קצתם אל קצתם (שם שם). ולא יצוייר הכנס הגשמים קצתם בקצתם (שם שם עג, ההקדהה הב'). שהדרך והזמן והתנועה המקומית שלשתם שוים במציאות, ר"ל שערך קצתם אל קצתם ערך אחד הוא ובהחלק אחד מהם יחלק האחר על ערכו (שם, ההקדמה הג'). ומה שחייב והביא בני האדם לחטוא ולעשוק קצתם את קצתם (שם ג יט). ושאלו לחכם על בריאותו ואמר איך אבטח במי שיאכל קצתו את קצתו (בן המלך והנזיר ב). שהשכל הפועל יודיע גם כן לשכל ההיולאני מדרגת המושכלות האלו קצתם עם קצתם , ר"ל שכבר יודיעהו שקצת הצורות הם שלמות לקצת (רלב"ג, מלחמות השם א ו). ויברכם השועל וילך לביתו, וקצתו שמח על קצתו4, כי ראה כי נעשתה עצתו (ר"י זבארה, שעשועים ב, דודזון, 34). שיהיה קשור קצתו בקצת (כל מלאכת הגיון, בשלוחים ובקשורים, נב). ושהם ישתנו קצתם אל קצת ויתהוה קצתם מקצת (ס' ההויה וההפסד, קצור אבן רשד, כ"י, לפי קלצקין, אוצר המונחים הפילוסופיים ואנתולוגיה פלוסופית, 277). וענין הכח הזה הוא שירכיב קצת מה שבדמיון עם קצתו ויפריד קצתו מקצתו (מאזני צדק לאלגזלי ד, 31). עלות אין תכלית להם כאשר (הונחו מסודרות בצד יהיה קצתם עלה לקצת מאמר אלגזאלי בתשובת שאלות, הוצ' מלטר, נא). שהפסוקים התוריים וכו' אין מנוס לבלתי עשות להם ביאור, והראיה בזה סתירה קצתם לקצת (אמו"ר לראב"ד, מבוא, 1). שמזגי האנשים מתחלפים קצתם מקצתם (ר"י אלבו, עקרים א כה). והוא (הכח המנהיג) מקשר כל חלקי הגוף וכחותיו קצתם בקצת נקרא אצל הרופאים הטבע (שם ב לא). הדברים כלם יעידו קצתם על קצתם ויורו קצתם  על קצתם (ר"י אברבנאל, מפעלות אלהים א ב). — ואמר המשורר: עצמי יבכיון אלה על אלה ונתחי יהמיון קצתם על קצתם (מנחם, מכתב לחסדאי בן שפרוט). בטרם יום אהי עלי למשא ויום יכבד קצתי על קצתי (ר"י הלוי, אדני נגדך כל תאותי). בני תבל חיותם הוא במותם והם מזון קצתם אל קצתם (ר"י חריזי, תחכ' כה, 231).