°, ש"נ, — כמו קֹצֶר, תכונת הדבר הקצר במדה, בזמן או ביכלת,( Kürze, Unzulänglichkeit; brevité (-y); insuffissnce (-ciency): ובלילה יבדל קצת הזמן מקצתו ובו יודעו הזמנים שאינם ידועים ואורך ימי החיים וקצרותם (ר"י א"ת חו"ה, הבחינה ה). ואם ראוי להצילו מן הכרת ע"י קצרות שנים יקצרו ימיו בפיאה שניה (רש"ט פלקירא, ספר האמונות ז ה, עט:). ולכן היה שירבעם לא האריך ימים ונדב בנו לא מלך כ"א שלש שנים ולכן בעשא ואלה בנו להיותם רשעים מתו כלם בקצרות שנים (ר"י אברבנאל, מ"א ט ו). אמנם אינו רוצה (ר"ח וידאל) לגלות שום דבר באומרו שרבו לא נפטר בקצרות שנים (כתבי שבחי האר"י בספר תעלומות חכמה של יש"ר מקנדיא, לח.). ויבך העם בכי גדול כי מרה נפש כלם על צדקתו ועל ייחוסו ועל יפיו וקצרות ימיו עד נשמע הבכי למרחוק (דברי מלכי בית שני). — וְקַצְרוּת אַפַּיִם, קֹצֶר רוּח, כעס וחסר סבלנות: ואם יכריחהו הענין לדבר עמה היה מדבר בדרך קצרות אפים ולא בדרך פני ההטבה וההצהבה (רשב"צ דוראן, מגלת ספר, בספר תפארת ישראל, קנז:).,