* 1, ש"נ, — רוח קצרית, מחלה ממחלות הרוח, Melancholie; mélancolie; melancholy (מומין הפוסלין באדם) נכפה, אפי' אחת לימים רוח קצרית באה עליו וכו' (בכורות ז ה). רוח קצרות באה עליו, וכן הנפלים באה עליו, נכפה, אפילו לזמן מרובה (תוספת' שם ה ג).ועי' רוּחַ.
1 [כך במשנה שבמשניות ובמדב"מ ובנוס' הדפוס של התוספתא ובדברי הבבלי (בכורות מד:), אך בהוצ' צוק"מ של התוספתא: קצרות, ובמשנה שבגמרה (שם):קצרה. ורוח קצרית היא על דגמת רוח תזזית. ובבבלי (שם): רוח קצרית באה עליו, מאי ניהו (נאלא), תנא רוח בן נפלים באה עליו, ע"כ. ופרש רגמ"ה: נאלא, רוח שטות, בן נפלים, רוח שידה שגעון. וכעין זה רש"י: נאלח, רוח שטות ע"י שד זהו בן נפילים וכו'. והרמב"ם בפרוש המשניות כתב: ורוח קצרית, מקרה מחמת מרה השחורה וכו' שגברה עליהן המרה השחורה כל כך עד שנפסדו פעולות הגוף וכחותיו. וביד החזקה, ביאת המקדש ח טז כתב וז"ל: ועוד יש שם באדם ארבעה מומין אחרים ואלו הן וכו' מי שרוח רעה מבעתתו תמיד או בעתים ידועים, ע"כ. ועי' בערך נָפִיל וההערות שם ובס' מערכ' לשון של משה לנד ערך בן נפילים, וצ"ע.]