ש"ז, כנ' קַרְדֻּמוֹ, מ"ר קַרְדֻּמִּים, קַרְדֻּמּוֹת, — כלי ברזל או נחשת לחטב עצים ולחפר באדמה, Axt; hache; axe: ויקח אבימלך את הקַרְדֻּמּוֹת בידו ויכרת שוכת עצים (שפט' ט מח). וירדו כל ישראל הפלשתים ללטוש איש את מחרשתו ואת אתו ואת קַרְדֻּמוֹ ואת מחרשתו והיתה הפצירה פים למחרשות ולאתים ולשלש קלשון וּלְהַקַּרְדֻּמִּים ולהציב הדרבן (ש"א יג כ-כא). כי בחיל ילכו וּבְקַרְדֻּמּוֹת באו לה כחטבי עצים (ירמ' מו כב). יודע כמביא למעלה בסבך עץ קַרְדֻּמּוֹת (תהל' עד ה). — ואמר בן סירא: נצר חמס לא ינקה בו ושרש חנף על שן סלע בקרדמות על גפת נחל לפני כל מטר נדעכו (ב"ס גני' מ טו-טז). — ובתו"מ, גם בכתיב קורדום: פאה אין קוצרין אותה במגלות ואין עוקרין אותה בקרדומות כדי שלא יכו איש את רעהו (פאה ד ד). המזנב בגפנים והקוצץ קנים וכו' קוצץ כדרכו בקרדום או במגל ובמגירה ובכל מה שירצה (ר' עקיבא, שביע' ד ו). לוף של ערב שביעית שנכנס לשביעית וכו' בש"א עוקרין אותן במארופות של עץ ובה"א בקרדומות של מתכת, ומודים בפואה של צלעות שעוקרין אותה בקרדומות של מתכת (שם ה ד). נוטל אדם קורניס לפצע בו את האגוזים וקורדום לחתוך בו את הדבילה וכו' (שבת יז ב). ואין מבקעין לא בקרדום ולא במגרה ולא במגל אלא בקופיץ (ביצה ד ג). אל תעשם (את דברי התורה) עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם (ר' צדוק, אב' ד ה; וכעין זה ר"א בר ר' צדוק, נדר' סב.). בקע בקורדום (של הקדש) לא מעל עד שיפגום (מעי' ה א). קורדום שנטל עושפו טמא מפני בית בקועו (כלים יג ג). מקל שעשאו בית יד לקרדום חבור לטומאה בשעת מלאכה (שם כ ג). יד הקורדום מאחריו שלש אצבעות וכו' יד הקורדום מלפניו טפח וכו' יד הקרדום של נכוש חמשה וכו' יד הקרדום של בקוע ושל עדור ששה (שם כט ד-ז). אוחז הוא הטהור בקרדום הטמא בכנפיו (פרה יב ה). רצה לטול מהן (מזיתים) בד אחד או שני בדין וכו' חופר בקרדומות של מתכת (טהר' ט ז). בשדה לבן שלא כדרכו תוחב בשפוד ומכה בקרדום ומרדד אדמה תחתיה (ר' יהודה, תוספת' מו"ק א ד). אמר לו השאילני קרדומך, אמ' קונם קרדום שאני קנוי וקונם נכסיי עלי אם יש לו קרדום , בידוע שאין לו קרדום (שם נדר' ד ו). (מצא) מגריפות וקרדומות משתמש בהן בדבר הרך אבל לא בדבר קשה וכו' קרדום מבקע בו את העצים, בלבד שלא יבקע בו לא צנם ולא זית (שם ב"מ ב כב). ובקרדום אף על פי שניטלה חסימתו טמאה (שם כלים ב"מ ג ז). ההולך לקדש הרי זה נוטל מפתח ופותח וקרדום וחופר (שם פרה ו א). כל מיני מתכת יפין להלום חוץ ממר פסל וקרדום (ברכ' נז:). איזו היא נקימה וכו' אמר לו השאילני מגלך, אמר לו לא, מחר אמר לו הוא  השאילני קרדומיך, אמר לו איני משאילך כדרך שלא השאלתני (יומא כג.). השואל קורדום מחבירו, בקע בו קנאו (ר' הונא, ב"מ צט.). נבנה מגדל ונעלה לרקיע ונכה אותו בקרדומות כדי שיזובו מימיו (סנה' קט.). לסתת שהיה מסתת בהרים, פעם אחת נטל קרדומו בידו והלך וישב על ההר והיה מכה ממנו צרורות דקות (רבי שמעון בן אלעזר, אדר"נ ו). מעשה במערה של שיחין שהיו מחזיקין בה טומאה וכו' לימים נכנסו בה פועלים מפני הגשמים ונתזו בקרדומותיהן ומצאו שבעולם אדם אומר לחבירו השאילני קרדומך שאבקע בו העץ הזה והוא אומר לו אין לי מעין רעה וכו' (ר' יצחק, מד"ר דבר' ו). מעשה באחד שהיו לו נכסים הרבה וכו' פעם אחת נשתטה וכו' נטל קורדום ושיבר את החביות של משקים שהיו לו (פסיק' רב', עשר תעשר, קנז.). ראובן שמח ושמעון עסוק בקרדומו בשדה ומה שמחה יש לו (בשם ר' שמואל בר' יצחק, שם, וה' פקד את שרה, קעז.). שצר (חבקוק) צורה ועמד בתוכה ואמר איני זז מכאן עד שתודיעני דבר זה, אמר לו הקב"ה, אני מחזיר לך תשובה לכל מי ששבר קרדומו בשבילי1 (מדרש תהלים ז יז). — ובסהמ"א: אין חרש עצים בלא קרדום (מדרש תמורה ב, אוצר מדרשים ב, איזנשטין, 581)2.