1, קְָרְבָן, ש"ז, סמי' קָרְבַּן, כנ' קָרְבָּנִי, קָרְבָּנְךָ, קָרְבָּנֶךָ, קָרְבָּנְכֶם, קָרְבָּנוֹ, קָרְבָּנָהּ, קָרְבָּנָם, קָרְבְּנֵיהֶם, —  כל דבר הקרב ומֻגש לאלהים, מנחה, עולה, שלמים וכו', Opfergabe; offrande; offering : אדם כי יקריב מכם קָרְבָּן ליי' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קָרְבַּנְכֶם (ויקר' א ב). ואם מנחה על המחבת קָרְבָּנֶךָ סלת בלולה בשמן מצה תהיה וכו' ואם מנחת מרחשת קָרְבָּנֶךָ סלת בשמן תעשה (שם ב ד-ז). ואם זבח שלמים קָרְבָּנוֹ אם מן הבקר הוא מקריב וכו' תמים יקריבנו לפני יי' וסמך ידו על ראש קָרְבָּנוֹ ושחטו פתח אהל מועד (שם ג א-ב). זה קָרְבַּן אהרן ובניו אשר יקריבו ליי' (שם ו יג). ובשר זבח תודת שלמיו ביום קָרְבָּנוֹ יאכל וכו' ואם נדר או נדבה זבח קָרְבָּנוֹ ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת (שם ז יה-יו). ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח וכו' ועשה את קָרְבַּן העם (שם ט ז). ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם את קָרְבַּן אלהיכם (שם כג יד). זאת תורת הנזיר אשר ידר קָרְבָּנוֹ ליי' על נזרו (במד' ו כא). ויהי המקריב ביום הראשון את קָרְבָּנוֹ נחשון בן עמינדב למטה יהודה וְקָרְבָּנוֹ קערת כסף אחת וכו' זה קָרְבַּן נחשון בן עמינדב (שם ז יב-יז). למה נגרע לבלתי הקריב את קָרְבַּן יי' במעדו (שם ט ז). כל קָרְבָּנָם לכל מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם אשר ישיבו לי קדש קדשים לך הוא ולבניך (שם יח ט). את קָרְבָּנִי לחמי לאשי ריח ניחחי תשמרו להקריב לי במועדו (שם כח ב). ונקרב את קָרְבַּן יי' איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז לכפר על נפשתינו לפני יי' (שם לא נ). ויראו כל גבעה רמה וכל עץ עבות ויזבחו שם את זבחיהם ויתנו שם כעס קָרְבָּנָם וישימו שם ריח ניחוחיהם ויסיכו שם את נסכיהם (יחזק' כ כח). והשפתים טפח אחד מוכנים בבית סביב סביב ואל השלחנות בשר הַקָּֽרְבָן2 (שם מ מג). — ובסמי' אל מלה המצינת את סוג הקרבן, קרבן מנחה, קרבן ראשית, קרבן אשֶה: ונפש כי תקריב קָרְבַּן מנחה ליי' סלת יהיה קרבנו (ויקר' ב א). וכי תקריב קָרְבַּן מנחה מאפה תנור סלת חלות מצת בלולת בשמן (שם שם ד). קָרְבַּן ראשית תקריבו אתם ליי' וכו' וכל קָרְבַּן מנחתך במלח תמלח (שם שם יב-יג). שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעה ימים תחת אמו ומיום השמיני  והלאה ירצה לְקָרְבַּן אשה ליי' (שם כב כז). — ובתו"מ: המוצא כלי וכתוב עליו קרבן, ר' יהודה אומר, אם היה של חרס הוא חולין ומה שבתוכו הוא קרבן ואם הי השל מתכת הוא קרבן ומה שבתוכו חולין, אמו רלו, אין דרך בני אדם להיות כונסין חולין לקרבן (מע"ש ד י). המוצא כלי וכתוב עליו ק קרבן (שם שם יא). שהבכורים נקנין במחובר לקרקע וכו' וטעונים קרבן (בכורים ב ד). על שני חדשים מחללים את השבת וכו' וכשהיה בית המקדש קיים מחללין אף על כולן מפני תקנת הקרבן (ר"ה א ד). וכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו (תענ' ד ב). אם הביאוהו שנים למיתה חמורה, לא יביאוהו לקרבן  הקל (כרית' ג א). מעשה באחד שהקריב קרבן מבני שותה מים (יונדב בן רכב) ויצאת בת קול מקדשי הקדשים ואמרה מי שקבל קרבנותיהם במדבר הוא יקבל קרבנותיהם בשעה זו (מכי' יתרו, מסכתא דעמלק ב; וכעין זה מדה"ג שמות יח כז, הופמן, 199; ילק"ש ירמ' שכג). — *וקרבן כלשון נדר3, כמו קונם: האומר לחברו קונם קונח קונס, הרי אלו כנויין לקרבן (נדר' א ב). נדר באחד מכל משמשי מזבח אף על פי שלא הזכיר קרבן הרי זה נדר בקרבן (שם שם ג). האומר קרבן , עולה, מנחה, חטאת, תודה, שלמים שאני אוכל לך, אסור וכו' הקרבן , כקרבן , קרבן שאוכל לך אסור, לקרבן לא אוכל לך, ר' מאיר אוסר (שם שם ד). ראה אותן אוכלים תאנים ואמר הרי הן עליכם קרבן ונמצאו אביו ואחיו והיו עמהן אחרים, בש"א הן מותרין ומה שעמהם אסורין (שם ג ב). הרי נטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות, טלית זו קרבן אם אינה נשרפת, יש להן פדיון (שם שם ה). ככר זה קרבן אם ילך למקום פלוני ואכל, הרי הוא לא ילך (תוספת' שם ד ה). — *וצרופים, קרבן מוסף, עצים4, טומאה, טהרה, צבור, יחיד, עשיר, עני: כל יום שיש בו וכו' קרבן מוסף אין בו בנעילה, קרבן עצים אין בו במנחה (תענ' ד ד). שני נזירים שאמר להן אחד ראיתי אחד מכם שנטמא וכו', מגלחין ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה (נזיר ח א). נטמאת אחת מן החלות וכו' שניהם יצאו לבית השרפה שאין קרבן צבור חלוק (מנח' ב ב). הרי שאמר קרבנו של מצורע זה עלי, אם היה מצורע עני מביא קרבן עני, עשיר מביא קרבן עשיר (ערכ' ד ב). מה מעשר קרבן יחיד, יצאו קרבנות צבור, מה מעשר קרבן מזבח, יצאו קרבנות בדק הבית (תמורה א ו). — *וקרבן עולה ויורד, עי' עֹלֶה ויֹרֵד. — *ושַׁעַר קרבן, לשכת קרבן: לעמתן בצפון סמוכין למערב שער יכניה, שער קרבן (שקל' ו ג). וארבע לשכות היו בבית המוקד וכו' מערבית דרומית, היא היתה לשכת (טלאי) קרבן וכו' חמשה על חמשה שערי הר הבית וכו' ארבעה על ארבעה מבחוץ ואחד בלשכת קרבן וכו' (מד' א א). — ומ"ר קָרְבָּנוֹת: ביום טוב הראשון של חג קורין בפרשת מועדות וכו' ובשאר כל ימות החג בקרבנות החג (מגי' ג ה). נדר וכו' בקרבן ואמר לא נדרתי אלא בקרבנות של מלכים נדר' ב ה. קרבנות הצבור קרבין במשכן וקרבנות היחיד בבמה (זבח' יד י). קרבנות בדק הבית אינן עושין תמורה (תמורה א ו). יש בקרבנות היחיד מה שאין בקרבנות  הצבור, ויש בקרבנות הצבור מה שאין בקרבנות היחיד, שקרבנות היחיד עושים תמורה, וקרבנות הצבור אינם עושים תמורה וכו' (שם ב א). שני מצורעים שנתערבו קרבנותיהם וכו' (נגע' יב יג). חביב עלי משפט וצדקה שאת עושה יותר מן הקרבנות (ר' שמואל בר נחמן, ירוש' מו"ק ג ז). — ובסהמ"א: כשירצה העכו"ם להכנס לברית וכו' צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן5 (רמב"ם, איסורי ביאה יג ד). מה אזרח אינו נכנס לברית אלא בשלשה דברים, במילה ובטבילה ובהרצאת קרבן, אף גר אינו נכנס לברית אלא בשלשה דברים, במילה ובטבילה ובהרצאת קרבן (מדה"ג שמות יב מה, הופמן, 119).