קֻרְבָּן
1, ש"ז, סמי' קֻרְבַּן, — הקרבה, הבאה: והגרלות הפלנו על קֻרְבַּן העצים (נחמ' י לה). ולְקֻרְבַּן העצים בעתים מזמנות ולבכורים (שם יג לא).
1 [נראה שבכונה הבדילו הנקדנים קרבן זה מן קָרְבָּן, אולי אך כקרי במקום הכתיב המכון לאותה מלה, הואיל ואין כאן קָרְבָּן ממש אלא לשון הקרבה והגשה.]