1, פיו"ע, קָרָאתִי, קְרָאתִיךָ, קְרָאתִיו, קָרָאתָ, קָרָאת, קְרָאָנִי, קְרָאָךְ,קָרָאת2, קְרָאתֶם, קָרְאוּ, קָרָאוּ, קֹרֵא, קוֹרֵא, קֹרִאים3, קֹרְאֵי, קֹרְאֶיךָ, קֹרְאָיו, קָרוּא, קְרֻאִים, קְרוּאִים,  קְרוּאֵי, קְרֻאָיו, קְרֻאֶיהָ, קְרֹא, קְרֹאות3, קָרְאִי, קָרְאֵנוּ, קָרְאָם, קְרָא, קְרָאַנִי, קְרָאֶנָּה, קִרְאוּ, קְרָאוּ, קְרָאֻהוּ, קִרְאֶן, קְרֶאןָ, אֶקְרָא, אֶקְרָאֶהָ, אֶקְרָאֶךָּ, תִּקְרָא, תִּקְרָאֵם, תִּקְרְאִי, יִקְרָא, יִקְרָאֵנִי, יִקְרָאֵהוּ, יִקְרָאֶהָ, יִקְרָאֵם, תִּקְרָא, נִקְרָא, תִּקְרְאוּ, יִקְרְאוּ, יִקְרָאוּ, יִקְרָאֻנְנִי, יִקְרָאֻהוּ, תִּקְרֶאנָה, תִּקְרָאןָ, — א) קָרָא האדם או בעל החיים ובהשאלה אף התהום, השמיע קול, צָוַח, צעק, scherien, ausrufen; crier, s`écrier; to shout, cry out: בא אלי לשכב עמי וָאֶקְרָא בקול גדול ויהי בשמעו כי הרימתי קולי וָאֶקְרָא ויעזב בגדו אצלי וינס ויצא החוצה (בראש' לט יד-יה). ויהתל בהם אליהו ויאמר קִרְאוּ בקול גדול כי אלהים הוא כי שיח וכי שיג לו וכי דרך לו אולי ישן הוא ויקץ (מ"א יח כז-כח). וינעו אמות הספים מקול הַקּוֹרֵא (ישע' ו ד). קְרָא בגרון אל תחשך כשופר הרם קולך (שם נח א). — ועם הבאת המלים שקראו אותן: וַיִּקְרָא הוציאו כל איש מעלי (בראש' מה א). והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יִקְרָא (ויקר' יג מה). ויתקעו שלשת הראשים בשופרות וכו' וַיִּקְרְאוּ חרב ליי' ולגדעון (שפט' ז כ). ויוסף יי' קְרֹא עוד שמואל (ש"א ג ו). וַיִּקְרָא כפעם בפעם שמואל שמואל (שם שם י). מהלל אֶקְרָא יי' (ש"ב כב ד). ותקרע עתליה את בגדיה וַתִּקְרָא קשר קשר (מ"ב יא יד). כי בטרם ידע הנער קְרֹא אבי ואמי וכו' (ישע' ח ד). כי מדי אדבר אזעק חמס ושד אֶקְרָא (ירמ' כ ח). הנשכים בשניהם וְקָרְאוּ שלום ואשר לא יתן על פיהם וקדשו עליו מלחמה (מיכ' ג ה). — ועם ההשלמה קָרָא ואמר: וַיִּקְרָא אהרן ויאמר חג ליי' מחר (שמות לב ה). וַיִּקְרָא אחימעץ ויאמר אל המלך שלום (ש"ב יב כח). ויעמד רבשקה וַיִּקְרָא בקול גדול יהודית וידבר ויאמר שמעו דבר המלך הגדול מלך אשור (מ"ב יח כח). — וקָרָא אל אדם, קָרָא זה אל זה, zurufen; crier à; to call to: וַיִּקְרָא יי' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה (בראש' ג ט). וַיִּקְרָא  אליו מלאך יי' מן השמים ויאמר אברהם אברהם (שם כב יא). וַיִּקְרָא מלאך יי' אל אברהם שנית מן השמים ויאמר בי נשבעתי וכו' (שם שם יה יו). וַיִּקְרָא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה (שמות ג ד). וַיִּקְרָא אל משה וידבר יי' אליו מאהל מועד (ויקר' א א). וַיִּקְרָא מהרה אל הנער נשא כליו ויאמר לו שלף חרבך ומותתני (שפט' ט נד). וַיִּקְרְאוּ אל בני דן וכו' ויאמרו למיכה מה לך כי נזעקת (שם יח כג). וַיִּקְרָא יי' אל שמואל ויאמר הנני (ש"א ג ד). והיה אם יִקְרָא אליך ואמרת דבר יי' כי שמע עבדך (שם שם ט). וַיִּקְרָא דוד אל העם ואל אבנר בן נר לאמר הלוא תענה אבנר ויען אבנר ויאמר מי אתה קָרָאתָ אל המלך (שם כו יד). וְקָרָא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש יי' צבאות (ישע' ו ג). תהום אל תהום קוֹרֵא לקול צנוריך (תהל' מב ח). — וקָרָא לפלוני במשמ' זו: ויבן עלי כי יי' קֹרֵא לנער (ש"א ג ח). — וקָרָא אל עיר לשלום: כי תקרב אל עיר להלחם עליה וְקָרָאתָ אליה לשלום (דבר' כ י). — קָרָא הנביא אל עם ועיר, הטיף להם תוכחה, נחמה וכדו': דברו על לב ירושלם וְקִרְאוּ אליה כי מלאה צבאה כי נרצה עונה (ישע' מ ב). קום לך אל נינוה העיר הגדולה וּקְרָא אליה את הקריאה אשר אנכי דבר אליך (יונ' ג ב). אל תהיו כאבותיכם אשר קָרְאוּ אליהם הנביאים הראשנים לאמר כה אמר יי' צבאות וכו' (זכר' א ד). — וקָרָא לאמר במשמ' זו: קְרָא לאמר כה אמר יי' צבאות קנאתי לירושלם וכו' עוד קְרָא לאמר כה אמר יי' צבאות עוד תפוצנה ערי מטוב (שם שם יד-יז). — והאל: הלא את הדברים אשר קָרָא יי' ביד הנביאים הראשנים וכו' (שם ז ז). — ובהשאלה, החכמה: בראש המיות תִּקְרָא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר (משלי א כא). הלא חכמה תִּקְרָא ותבונה תתן קולה וכו' אליכם אישים אֶקְרָא וקולי אל בני אדם (שם ח א-ג). — וקָרָא ואין עונה, ואין שומע וכדו': מדוע באתי ואין איש קָרָאתִי ואין עונה (ישע' נ ב). יען קָרָאתִי ולא עניתם דברתי ולא שמעתם (שם סה יב). יען קָרָאתִי ואין עונה דברתי ולא שמעו (שם סו ד).  ודברת אליהם את כל הדברים האלה ולא ישמעו אליך וְקָרָאתָ אליהם ולא יענוכה (ירמ' ז כז). ויהי כאשר קָרָא ולא שמעו כן יִקְרְאוּ ולא אשמע (זכר' ז יג). יען קָרָאתִי ותמאני (משלי א כד). בקשתיהו ולא מצאתיהו קְרָאתִיו ולא ענני (שה"ש ה ו). — קָרָא אחרי פלוני, צעק אחריו: כי גם אחיך ובית אביך גם המה בגדו בך גם המה קָרְאוּ אחריך מלא4 (ירמ' יב ו). — ובמשמ' הכריז והודיע בקהל, העביר קול באזני העם, öffentlich verkünden; annoncer, proclamer; to announce, proclaim: ועתה קְרָא נא באזני העם לאמר מי ירא וחרד ישב ויצפר מהר הגלעד (שפט' ז ג). הלך וְקָרָאתָ באזני ירושלם לאמר כה אמר יי' זכרתי לך חסד נעוריך (ירמ' ב ב). הלך וְקָרָאתָ את הדברים האלה צפונה ואמרת שובה משבה ישראל (שם ג יב). עמד בשער בית יי' וְקָרָאתָ שם את הדבר הזה ואמרת שמעו דבר יי' כל יהודה וכו' (שם ז ב).  וַיִּקְרָא באזני קול גדול לאמר קרבו פקדות העיר (יחזק' ט א). קִרְאוּ זאת בגוים קדשו מלחמה (יוא' ד ט). — קול קוֹרֵא, קול הכרזה נשמע: קול קוֹרֵא5 במדבר פנו דרך יי' (ישע' מ מ). — וקול אומר קְרָא, מצוה להכריז: קול אוֹמֵר קְרָא ואמר מה אֶקְרָא (שם שם ו). — ובלי המלה קוֹל: אלי קֹרֵא משעיר שמר מה מלילה שמר מה מליל (שם כא יא). — וקָרָא לפני אדם, הכריז לפניו: וַיִּקְרְאוּ לפניו אברך (בראש' מא מג). והרכיבהו על הסוס ברחוב העיר וְקָרְאוּ לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו (אסת' ו ט). — וקרא על עם ומדינה: וְקָרְאוּ עליהם מגור מסביב (ירמ' מט כט). — ובמשמ' הודיע מראש, קָרָא הנביא את דבר האל על אדם או מקום: וַיִּקְרָא על המזבח בדבר יי' ואמר מזבח מזבח כה אמר יי' וכו' (מ"א יג ב). ויהי כשמע המלך את דבר איש האלהים אשר קָרָא על המזבח בבית אל וכו' ועל כל בתי הבמות אשר בערי שמרון (שם שם לב). קום לך אל נינוה העיר הגדולה וּקְרָא עליה כי עלתה רעתם לפני (יונ' א ב). — וְקָרָא האל, במשמ' זו: מי פעל ועשה קֹרֵא הדרות מראש (ישע' מא ד). הבאת יום קָרָאת ויהיו (אויבי) כמני (איכ' א כא). — וקָרָא מועד, עצרה, צום, הכריז על קביעתם: מועדי יי' אשר תִּקְרְאוּ אתם מקראי קדש אלה הם מועדי (ויקר' כג ב). אלה מועדי יי' מקראי קדש אשר תִּקְרְאוּ אתם במועדם (שם שם ד). וּקְרָאתֶם בעצם היום הזה מקרא קדש יהיה לכם (שם שם כא). קָרְאוּ צום והשיבו את נבות בראש העם (מ"א כא יב). קָרְאוּ צום לפני יי' כל העם בירושלם (ירמ' לו ט). קדשו צום קִרְאוּ עצרה אספו זקנים כל ישבי הארץ (יוא' א יד). תקעו שופר בציון קדשו צום קִרְאוּ עצרה (שם ב יו). סלה כל אבירי אדני בקרבי קָרָא עלי מועד לשבר בחורי (איכ' א יה). — וקרא מקְרָא: חדש ושבת קְרֹא מקרא לא אוכל און ועצרה (ישע' א יג). — ונדבות: וקטר מחמץ תודה וְקִרְאוּ נדבות השמיעו (עמו' ד ה). — קָרָא דרור, שְׁמִטָּה, הודיע על קביעת דרור, שמטה וכדו': וקדשתם את שנת החמשים שנה וּקְרָאתֶם דרור בארץ לכל ישביה (ויקר' כה י). לא יגש את רעהו ואת אחיו כי קָרָא שמטה ליי' (דבר' יה ב). לִקְרֹא לשבוים דרור ולאסורים פקח קוח (ישע' סא א). אחרי כרת המלך צדקיהו ברית את כל העם אשר בירושלם לִקְרֹא להם דרור (ירמ' לד ח). ותעשו את הישר בעיני לִקְרֹא דרור איש לרעהו (שם שם יה). — ובלעג: הנני קֹרֵא לכם דרור נאם יי' אל החרב אל הדבר ואל הרעב (שם שם יז). — ושנת רצון וכדו': לִקְרֹא שנת רצון ליי' ויום נקם לאלהינו (ישע' סא ב). — וקָרָא האדם, ובהשאלה גם בעל חיים, אל האלהים בתפלה: השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וכו' ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וְקָרָא עליך אל יי' והיה בך חטא (דבר' יה ט). אֶקְרָא אל יי' ויתן קלות ומטר (ש"א יב יז). ואל אלהי אֶקְרָא (ש"ב כב ז). כי אינני שמע בעת קָרְאָם אלי בעד רעתם (ירמ' יא יד). קום קְרָא אל אלהיך (יונ' א ו). קָרָאתִי מצרה לי אל יי' ויענני (שם ב ג). ויתכסו שקים האדם והבהמה וְיִקְרְאוּ אל אלהים בחזקה (שם ג ח). יי' ישמע בְּקָרְאִי אליו (תהל' ד ד). אכלו לחם יי' לא קָרָאוּ (שם יד ד). אליך יי' אֶקְרָא צורי אל תחרש ממני (שם כח א). משה ואהרן בכהניו וכו' קֹרְאים אל יי' והוא יענם (שם צט ו). אל יי' בצרתה לי קָרָאתִי ויענני (שם קכ א). — וקָרָא את האלהים, באותה משמ': בצר לי אֶקְרָא יי' (ש"ב כב ז). דרש יי' בהמצאו קְרָאֻהוּ בהיותו קרוב (ישע' נה ו). וּקְרָאתֶם אתי והלכתם והתפללתם אלי ושמעתי אליכם (ירמ' כט יב). ועמי תלואים למשובתי ואל על6 יִקְרָאֻהוּ יחד לא ירומם (הוש' יא ז). אני קְרָאתִיךָ כי תענני אל (תהל' יז ו). יי' אל אבושה כי קְרָאתִיךָ (שם לא יח). כי אתה אדני טוב וסלח ורב חסד לכל קֹרְאֶיךָ (שם פו ה).קְרָאתִיךָ יי' בכל יום שטחתי אליך כפי (שם פח י). יִקְרָאֵנִי ואענהו (שם צא יה). מן המצר קָרָאתִי יה ענני במרחב יה (שם קיח ה). קְרָאתִיךָ הושיעני (שם קיט קמו). ממעמקים קְרָאתִיךָ  יי' (שם קל א). יי' קְרָאתִיךָ חושה לי (שם קמא א). קרוב יי' לכל קֹרְאָיו לכל אשר יִקְרָאֻהוּ באמת (שם קמה יח). — וקרא לאלהים: יי' וכו' האזינה קולי בְּקָרְאִי לך (שם קמא א). שחק לרעהו אהיה קֹרֵא לאלוה ויענהו (איו' יב ד). — ובאזני אלהים: וְקָרְאוּ באזני קול גדול ולא אשמע אותם (יחזק' ח יח). — ובלי השלמה: אין קֹרֵא בצדק ואין נשפט באמונה (ישע' נט ד). והיה טרם יִקְרָאוּ ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע (שם סה כד). בְּקָרְאִי ענני אלהי צדקי בצר הרחבת לי חנני ושמע תפלתי (תהל' ד ב). יי' הושיעה המלך יעננו ביום קָרְאֵנוּ (שם כ י). אלהי אֶקְרָא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי (שם כב ג). זה עני קָרָא ויי' שמע ומכל צרותיו הושיעו (שם לד ז). בצרה קָרָאתָ ואחלצך אענך בסתר רעם (שם פא ח). קָרָאתִי בכל לב ענני יי' (שם קיט קמה). ביום קָרָאתִי ותענני (שם קלח ג). נותן לבהמה לחמה לבני ערב אשר יִקְרָאוּ (שם קמז ט). אם קָרָאתִי ויענני לא אאמין כי יאזין קולי (איו' ט יו). — וכלפי בני אדם ומלאכים: קְרָא נא היש עונך ואל מי מקדשים תפנה (שם ה א). לעבדי קָרָאתִי ולא יענה במו פי אתחנן לו (שם יט יו). וקָרָא את שֵׁם האל, קרא בשם האל, הזכיר את שמו בתפלה, anrufen; invoquer; to invoke: אז הוחל לִקְרֹא בשם יי' (בראש' ד כו). ויבן שם מזבח ליי' וַיִּקְרָא בשם יי' (שם יב ח). כי שם יי' אֶקְרָא הבו גדל לאלהינו (דבר' לב ג). וּקְרָאתֶם בשם אלהיכם ואני אֶקְרָא בשם יי' (מ"א יח כד). הודו ליי' קִרְאוּ בשמו הודיעו בעמים עלילתיו (ישע' יב ד; תהל' קה א). ואין קוֹרֵא בשמך מתעורר להחזיק בך (ישע' סד ו). שפך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך ועל משפחות אשר בשמך לא קָרָאוּ (ירמ' י כה; במקור נדפס 'על הגוים' דומה לזה תהל' עט ו). משה ואהרן בכהניו ושמואל בְּקֹרְאֵי שמו (שם צט ו). ובשם יי' אֶקְרָא אנא יי' מלטה נפשי (שם קיו ד). כוס ישועות אשא ובשם יי' אֶקְרָא (שם שם יג). לך אזבח זבח תודה ובשם יי' אֶקְרָא (שם שם יז). קָרָאתִי שמך יי' מבור תחתיות (איכ' ג נה). — והאל עצמו קרא שמו, כדי להראות כיצד צריך לאמרו בתפלה: אני אעביר כל טובי על פניך וְקָרָאתִי בשם יי' לפניך (שמות לג יט). וירד יי' בענן ויתיצב עמו שם וַיִּקְרָא בשם יי' (שם לד ה). —  ב) קָרָא לפלוני במשמ' אמר לו לבוא, herbeirufen; appeler; to call (forth): וישכם אבימלך בבקר וַיִּקְרָא לכל עבדיו וידבר את כל הדברים האלה באזניהם (בראש' כ ח). וַתִּקְרָא לאנשי ביתה ותאמר להם לאמר ראו הביא לנו איש עברי לצחק בנו (שם לט יד). ויהי ביום השמיני קָרָא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל (ויקר' ט א). מדוע עברת להלחם בבני עמון ולנו לא קָרָאתָ ללכת עמך (שפט' יב א). ויאמר הנני כי קָרָאתָ לי7  ויאמר לא קָרָאתִי שוב שכב (ש"א ג ה). ואלישע הנביא קָרָא לאחד מבני הנביאים ויאמר לו חגור מתניך וכו' (מ"ב ט א). כי נער ישראל ואהבהו וממצרים קָרָאתִי לבני קָרְאוּ להם כן הלכו מפניהם (הוש' יא א-ב). קָרָאתִי למאהבי המה רמוני (איכ' א יט). — וקָרָא אל פלוני במשמ' זו: אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קֹרֵא אני אליהם יעמדו יחדו (ישע' מח יג). — וקָרָא את פלוני במשמ' זו: וַיִּקְרָא את עשו בנו הגדל ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני (בראש' כז א). וַיִּקְרָא את כל חרטמי מצרים ואת כל חכמיה (שם מא ח). ותלך העלמה וַתִּקְרָא את אם הילד (שמות ב ח). לקב איבי קְרָאתִיךָ והנה ברכת ברך (במד' כד י). אני צויתי למקדשי גם קָרָאתִי גבורי לאפי עליזי גאותי (ישע' יג ג). אשר החזקתיך מקצות הארץ ומאציליה קְרָאתִיךָ ואמר לך עבדי אתה (שם מא ט).  אני יי' קְרָאתִיךָ ואחזק בידך (שם מב ו). קֹרֵא ממזרח עיט מארץ מרחק איש עצתי (שם מו יא). ויהי אפרים כיונה פותה אין לב מצרים קָרָאוּ אשור הלכו (הוש' ז יא). וְקָרְאוּ אכר אל אבל ומספד אל יודעי נהי  (עמו' ה יו). וביחס כפול, קָרָא לפלוני המזמין לפלוני או את פלוני המֻזמן: האלך וְקָרָאתִי לך אשה מינקת מן העברית (שמות ב ז). קִרְאוּ לי לבת שבע (מ"א א כח). קִרְאוּ לי לצדוק הכהן ולנתן הנביא ולבניהו בן יהוידע (שם שם לב). — וקָרָא לאדם למשפט, הזמין אותו, vorlader; citer; to summon: וְקָרְאוּ לו (לאחי המת) זקני עירו ודברו אליו ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה (דבר' כה ח). — וקָרָא יי' את האדם לתפקיד הנבואה וכדו', berufen; élire; to choose: אני אני דברתי אף קְרָאתִיו (את כורש) הבאתיו והצליח דרכו (ישע' מח יה). יי' מבטן קְרָאָנִי ממעי אמי הזכיר שמי (שם מט א). הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קְרָאתִיו ואברכהו וארבהו (שם נא ב). — וקָרָא בשם, במשמ' זו: ראה קָרָאתִי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה (שמות לא ב). ראו קָרָא יי' בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה (שם לה ל). אל תירא כי גאלתיך קָרָאתִי בשמך לי אתה (ישע' מג א). למען תדע כי אני יי' הַקּוֹרֵא בשמך אלהי ישראל למען עבדי יעקב וישראל בחירי וָאֶקְרָא לך בשמך אכנך  ולא ידעתני (שם מה ג-ד). — וקָרָא לפלוני או את פלוני, במשמ' הזמין אותו לבוא לזבח, לסעודה, להשתתף בקרב, לעשות מלאכה וכדו', einladen; inviter; to invite: למה זה עזבתן את האיש קִרְאֶן לו ויאכל לחם (שמות ב כ). וזבחו לאלהיהם וְקָרָא לך ואכלת מזבחו (שם לד יה). הנה הנשאר שים לפניך אכל כי למועד שמור לך לאמר העם קָרָאתִי (ש"א ט כד). וְקָרָאתָ לישי בזבח (שם יו ג). ויקדש את ישי ואת בניו וַיִּקְרָא להם לזבח (שם שם ה). ויזבח אדניהו צאן ובקר וכו' וַיִּקְרָא את כל אחיו בני המלך ולכל אנשי יהודה עבדי המלך ואת נתן הנביא ובניהו ואת הגבורים ואת שלמה אחיו לא קָרָא (מ"א א ט-י). וַיִּקְרָא לכל בני המלך ולשרי הצבא וכו' ולי אני עבדך ולצדוק הכהן וכו' לא קָרָא (שם שם כה-כו). ביום ההוא וכו' תִּקְרְאוּ איש לרעהו אל תחת גפן ואל תחת תאנה (זכר' ג י). והלכו בניו ועשו משתה בית איש יומו ושלחו וְקָרְאוּ לשלשת אחיתיהם לאכל ולשתות עמהם (איו' א ד). — ובלי השלמה: עמים הר יִקְרָאוּ שם יזבחו זבחי צדק (דבר' לג יט). — ובינ' פָעוּ', קָרוּא, שקראו אותו, לתפקיד חשוב, לסעודה וכדו': אלה קְרוּאֵי8 העדה נשיאי מטות אבותם ראשי אלפי ישראל הם (במד' א יו). הוא דתן ואבירם קרואי9 העדה וכו' (שם כו ט). כי לא יאכל העם עד באו כי הוא יברך הזבח אחרי כן יאכלו הַקְּרֻאִים (ש"א ט יג). ויקח שמואל את שאול ואת נערו ויביאם לשכתה ויתן להם מקום בראש הַקְּרֻאִים (שם שם כב). ואת אבשלום הלכו מאתים איש מירושלם קְרֻאִים והלכים לתמם (ש"ב יה יא). בני בבל וכל כשדים פקוד ושוע וקוע כל בני אשור אותם בחורי חמד פחות וסגנים כלם שלשים וּקְרוּאִים10 רכבי סוסים כלם (יחזק' כג כג). כי הכין יי' זבח הקדיש קְרֻאָיו (צפנ' א ז). ולא ידע כי רפאים שם בעמקי שאול קְרֻאֶיהָ (משלי ט יח). אף לא הביאה אסתר המלכה עם המלך אל המשתה אשר עשתה כי אם אותי וגם למחר אני קָרוּא לה עם המלך (אסתר ה יב). — ובהשאלה, קָרָא האל אל דבר, לדבר, דבר, גרם לו שיבוא, גזר והביא אותו, herbeifühern, bringen; amener, causer; to bring (on): כי קָרָא יי' לשלשת המלכים האלה לתת אותם ביד מואב (מ"ב ג י; שם שם יג). כי קָרָא יי' לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים (שם ח א). כי הנני קֹרֵא לכל משפחות ממלכות צפונה נאם יי' ובאו ונתנו איש כסאו פתח שערי ירושלם (ירמ' א יה). כי חרב אני קֹרֵא על כל ישבי הארץ (שם כה כט). וְקָרָאתִי אל הדגן והרביתי אותו (יחזק' לו כט). וְקָרָאתִי עליו לכל הרי חרב (שם לח כא). כי בהר ציון ובירושלם תהיה פליטה כאשר אמר יי' ובשרידים אשר יי' קֹרֵא11 (יוא' ג ה). הַקּוֹרֵא למי הים וישפכם על פני הארץ (עמו' ה ח). כי הראני אדני יי' והנה קֹרֵא לרב באש אדני יי' (שם ז ד). וָאֶקְרָא חרב על הארץ ועל ההרים וכו' (חגי א יא). וַיִּקְרָא רעב על הארץ כל מטה לחם שבר (תהל' קה יו). — ופי האדם: שפתי כסיל יבאו בריב ופיו למהלמות יִקְרָא (משלי יח ו). — ג) קרא למֻשג זה או זה, כך או כך, במלה זו או זו, המצינת את המֻשג,  be  nennen; appeler, nommer; to call: וַיִּקְרָא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה (בראש' א ה). וַיִּקְרָא אלהים לרקיע שמים (שם שם ח). במקור נדפס 'שם ט'. וַיִּקְרָא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קָרָא ימים (שם שם י). במקור נדפס 'שם יא'. ויצר יי' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה־יִקְרָא לו וכל אשר יִקְרָא לו האדם נפש חיה הוא שמו וַיִּקְרָא  האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה (שם ב יט-כ). וַיִּקְרָא את שמם אדם ביום הבראם (שם ה ב). וַיִּקְרְאוּ בית ישראל את שמו מן (שמות יו לא). ומשה יקח את האהל וכו' וְקָרָא לו אהל מועד (שם לג ז). וכתת נחש הנחשת אשר עשה משה כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו וַיִּקְרָא לו נחשתן (מ"ב יח ד). הלכף כאגמן ראשו ושק ואפר יציע הלזה תִּקְרָא צום ויום רצון ליי' (ישע' נח ה). והיה ביום ההוא נאם יי' תִּקְרְאִי אישי ולא תִקְרְאִי לי עוד בעלי (הוש' ב יח). — וקָרָא לאדם, לבעל חיים, למקום וכדו', בשם פרטי מיֻחד לו: על כן קָרָא לבאר באר לחי ראי (בראש' יו יד). וַיִּקְרָא לו לבן יגר שהדותא ויעקב קָרָא לו גלעד (שם לא מז). ונבח הלך וילכד את קנת ואת בנתיה וַיִּקְרָא לה נבח בשמו (במד' לב מב). צידנים יִקְרְאוּ לחרמון שרין והאמרי יִקְרְאוּ לו שניר (דבר' ג ט). ויבן שם גדעון מזבח ליי' וַיִּקְרָא לו יי' שלום (שפט' ו כד). וַיִּקְרָא לו ביום ההוא ירבעל לאמר ירב בו הבעל (שם שם לב). וַיִּקְרָא למקום ההוא רמת לחי (שם יה יז). וַיִּקְרָא  למקום ההוא חלקת הצרים אשר בגבעון (ש"ב ב יו). וישב דוד במצודה וַיִּקְרָא  לה עיר דוד (שם ה ט). וַיִּקְרָא למקום ההוא פרץ עזה (שם ו ח). — וקָרָא את המקום: וילכד את חותיהם וַיִּקְרָא  אתהן חות יאיר (במד' לב מא). —  וקרא (את) שֵׁם פלוני: וַיִּקְרָא האדם שם אשתו חוה (בראש' ג כ). ויהי בנה עיר וַיִּקְרָא שם העיר כשם בנו חנוך (שם ד יז). ותלד בן וַתִּקְרָא את שמו שת וכו' ולשת גם הוא ילד בן וַיִּקְרָא את שמו אנוש (שם שם כה-כו). על כן קָרָא שמה בבל (שם יא ט). שרי אשתך לא תִקְרָא את שמה שרי כי שרה שמה (שם יז יה). אבל שרה אשתך ילדת לך בן וְקָרָאתָ את שמו יצחק (שם שם יט). על כן קָרָא שם העיר צוער (שם יט כב). על כן קָרָא שמו אדום (שם כה ל). וַיִּקְרָא שם הבאר עשק (שם כו כ). הכי קָרָא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים (שם כז לו). ותהר לאה ותלד בן וַתִּקְרָא שמו ראובן (שם כט לב). ויבן משה מזבח וַיִּקְרָא שמו יי' נסי (שמ' יז יה). על כן קָרָא שם המקום ההוא עמק עכור (יהוש' ז כו). ויקם את העמוד הימני וַיִּקְרָא את שמו יכין ויקם את העמוד השמאלי וַיִּקְרָא את שמו בעז (מ"א ז כא). הנה העלמה הרה וילדת בן וְקָרָאת שמו עמנו אל (ישע' ז יד). קְרָא שמו מהר שלל חש בז (שם ח ג). וַיִּקְרָא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום (שם ט ה). קְרָא שמו יזרעאל (הוש' א ד). וַתִּקְרֶאנָה שמו עובד (רות ד יז). — וְקָרָא שם לאיש פלוני או למקום פלוני: וַיִּקְרָא להן (לבארות) שמות כשמת אשר קָרָא להן אביו (בראש' כו יח). מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יִקְרָא (תהל' קמז ד). וַתִּקְרֶאנָה לו השכנות שם לאמר ילד בן לנעמי (רות ד יז). — וקָרָא לפלוני שם אחר: והנחתם שמכם לשבועה לבחירי והמיתך אדני יי' ולעבדיו יִקְרָא שם אחר (ישע' סה יה). — וקרא שם בשם: וַיִּקְרְאוּ בשמות את שמות הערים אשר בנו (במד' לב לח). — ובהשאלה, קָרָא לפלוני או לדבר כך וכך, שם זה או זה, ככנוי של כבוד או גנאי וכציון למעשה הקשור אליו: ומצרים הבל וריק יעזרו לכן קָרָאתִי לזאת רהב הם שבת (ישע' ל ז). רדי ושבי על עפר בתולת בת בבל וכו' כי לא תוסיפי יִקְרְאוּ לך רכה וענגה (שם מז א). וְקָרָאתָ לשבת ענג לקדוש יי' מכבד (שם נח יג). וְקָרְאוּ לך עיר יי' ציון קדוש ישראל (שם ס יד). וְקָרָאתָ ישועה חומתיך ושעריך תהלה (שם שם יח). וְקָרְאוּ להם עיר הקדש גאולי יי' (שם סב יב). בעת ההיא יִקְרְאוּ לירושלם כסא יי' (ירמ' ג יז). כסף נמאס קָרְאוּ להם כי מאס יי' בהם (שם ו ל). זית רענן יפה פרי תאר קָרָא יי' שמך (שם יא יו). לא פשחור קָרָא יי' שמך כי אם מגור מסביב12 (שם כ ג). בימיו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח וזה שמו אשר יִקְרְאוֹ יי' צדקנו13 (שם כג ו). וקברו שם את גוג ואת כל המונה וְקָרְאוּ גיא המון גוג (יחזק' לט יו). ואקח לי שני מקלות לאחד קָרָאתִי נעם ולאחד קָרָאתִי חבלים (זכרי' יא ז). המה יבנו ואני אהרוס וְקָרְאוּ להם גבול רשעה והעם אשר זעם יי' עד עולם (מלא' א ד). מחשב להרע לו בעל מזמות יִקְרָאוּ (משלי כד ח). צפניה צפן רוח ושמן ימינו יִקְרָא14 (שם כז יו). אל תִּקְרֶאנָה לי נעמי קְרֶאנָה לי מרא (רות א כ). — וקרא לו בכנוי חבה המצַין יחס של קרבה: הלא מעתה קָרָאתָ15 לי אבי אלוף נעורי אתה (ירמ' ג ד). ואמר אבי תִּקְרְאִי16 לי ומאחרי לא תשובי (שם שם יט). הוא יִקְרָאֵנִי אבי אתה אלי וצור ישועתי (תהל' פט כז). רב אדם יִקְרָא איש חסדו ואיש אמונים מי ימצא (משלי כ ו). לשחת קָרָאתִי אבי אתה אמי ואחתי לרמה (איו' יז יד). — וקרא האדם מקום עַל שמו17: וַיִּקְרָא אתם על שמו את הבשן חות יאיר עד היום הזה (דבר' ג יד). וַיִּקְרָא (אבשלום) למצבת על שמו ויקרא לה יד אבשלום (ש"ב יח יח). — קָרָא שם במקום, קרא בשמו של מקום, הוליד בנים במקום ששמם נקרא עליו: קָרְאוּ בשמותם עלי אדמות (תהל' מט יב). ועשה חיל באפרתה וּקְרָא שם בבית לחם (רות ד יא).  ועי' נִפע'. — וקרא אדם או מקום וכדו' בשם, הזכיר אותו בשמו: ויתנו ממטה בני יהודה וממטה בני שמעון את הערים האלה אשר יִקְרָא18 אתהן בשם (יהוש' כא ט). שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם לכלם בשם יִקְרָא מרב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר (ישע' מ כו). — וקָרָא בשם פלוני, קרא לעצמו בשמו, יחס עצמו לפלוני: זה יאמר ליי' אני וזה יִקְרָא בשם יעקב וזה יכתב ידו ליי' ובשם ישראל יכנה (שם מד ה) במקור נדפס 'שם מה'. — ד) קָרָא מפיו אל פלוני, קרא לפניו מה לכתב, הכתיב לו: מפיו יִקְרָא אלי את כל הדברים האלה ואני כתב על הספר בדיו (ברוך, ירמ' לו יח). — ו) קָרָא את הספר או בספר, השמיע בקול מה שכתוב בו, vorlesen; lire à q.; to read out: תִּקְרָא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם (דבר' לא יא). ואחרי כן קָרָא את כל דברי התורה הברכה והקללה ככל הכתוב בספר התורה לא היה דבר מכל אשר צוה משה אשר לא קָרָא יהושע נגד כל קהל ישראל והנשים והטף והגר ההלך בקרבם (יהוש' ח לד-לה). ויגד שפן הספר למלך לאמר ספר נתן לי חלקיה הכהן וַיִּקְרְאֵהוּ19 שפן לפני המלך (מ"ב כב י). וַיִּקְרָא (המלך) באזניהם את כל דברי ספר הברית הנמצא בבית יי' (שם כג ב). ובאת אתה וְקָרָאתָ במגלה אשר כתבת מפי את דברי יי' באזני העם בית יי' ביום צום וגם באזני כל יהודה הבאים מעריהם תִּקְרָאֵם (ירמ' לו ו). ויעש ברוך בן נריה ככל אשר צוהו ירמיהו הנביא לִקְרֹא בספר דברי יי' בית יי' (שם שם ח). וַיִּקְרָא ברוך בספר את דברי ירמיהו בית יי' וכו' באזני כל העם (שם שם י). ויגד להם מיכיהו את כל הדברים אשר שמע בִּקְרֹא ברוך בספר באזני העם (שם שם יג). ויאמרו אליו שב נא וּקְרָאֶנָּה (את המגלה) באזנינו וַיִּקְרָא ברוך באזניהם (שם שם יה). וַיִּקְרָאֶהָ יהודי באזני המלך ובאזני כל השרים העמדים מעל למלך וכו' ויהי כִּקְרוֹא יהודי שלש דלתות וארבעה יקרעה בתער הספר (שם שם כא-כג). חיי' אם נסה איש לקרא לי ספר לנצח (תעודות לכיש ג 10-9). וַיִּקְרָא בו (בספר התורה) לפני הרחוב אשר לפני שער המים וכו' נגד האנשים והנשים והמבינים (נחמ' ח ג). וַיִּקְרְאוּ בספר בתורת האלהים מפרש (שם שם ה). וַיִּקְרָא בספר תורת האלהים יום ביום (שם שם יח). — ומבלי להשמיע לאחרים, lesen; lire; to read: והיתה עמו (התורה הכתובה על ספר) וְקָרָא בו כל ימי חייו (דבר' יז יט). ויהי כִּקְרֹא מלך ישראל את הספר ויקרע בגדיו (מ"ב ה ז). ויקח חזקיהו את הספרים מיד המלאכים וַיִּקְרָאֵם (שם יט יד). ויתן חלקיה את הספר אל שפן וַיִּקְרְאֵהוּ (שם כב ח). הנני מביא רעה וכו' את כל דברי הספר אשר קָרָא מלך יהודה (שם שם יו). דרשו מעל ספר יי' וּקְרָאוּ אחת מהנה לא נעדרה (ישע' לד יו). והיה ככלתך לִקְרֹא את הספר הזה וכו' (ירמ' נא סג). לא ידעתה קרא ספר (תעודות לכיש ג 9-8). וגם כל ספר אשר יבא אלי אם קראתי אתה (שם שם 12-10). מי עבדך כלב כי שלח אדני את ספר המלך ואת ספרי השרים לאמר קרא נא (שם ו 5-2). לא קרא עבדך את הספר (שם שם 14-13). — ובתו"מ20: היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא (ברכ' ב א). ולא יקרא (בשבת) לאור הנר, באמת אמרו, החזן רואה היכן תינוקות קוראים אבל הוא לא יקרא (שבת א ג). היה קורא בספר על האסקופה ונתגלגל הספר מידו גוללו אצלו, היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו עד שלא הגיע לעשרה טפחים גוללו אצלו (עירוב' י ג). מסרו לו זקנים מזקני בית דין וכו' ואומרין לו אישי כהן גדול קרא אתה בפיך (יומ' א ג). אם רצה לקרות בבגדי בוץ קורא ואם לא קורא באצטלית לבן משלו וכו' וכהן גדול עומד ומקבל וקורא אחרי מות ואך בעשור, וגולל ספר תורה ומניחו בחיקו ואומר יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן, ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה (שם ז א). הרואה כהן גדול כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפין, והרואה פר ושעיר הנשרפין אינו רואה כהן גדול כשהוא קורא (שם שם ב). קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו (סכה ה ד). כהנים ולוים עולים לירושלים וישראל שבאותו משמר מתכנסין לעריהן וקוראין במעשה בראשית (תענ' ד ב). אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולן (מגי' ג ו). הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים (שם ד ד). חלצה ורקקה אבל לא קראה21 חליצתה כשרה, קראה ורקקה אבל לא חלצה חליצתה פסולה, חלצה וקראה אבל לא רקקה ר' אליעזר אומר חליצתה פסולה, ר' עקיבא אומר חליצתה כשרה (יבמ' יב ג). אמר לה כנסי שטר חוב זה או שמצאתו מאחוריו קוראה והרי היא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטך (גיט' ח ב). אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי (קדוש' ד ב). מצא ספרים קורא בהן אחת לשלשים יום וכו' ולא יקרא אחר עמו (ב"מ ב ח). אף הקורא בספרים החיצונים (אין לו חלק לעולם הבא) (ר"ע, סנה' י א). והמכה מכה בידו אחת בכל כחו והקורא קורא אם לא תשמור לעשות וכו' (מכו' ג יד). ישמעאל אחי, היאך אתה קורא22, כי טובים דודיך מיין או כי טובים דודייך (ר' יהושע, ע"ז ב ה). שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד וקראו רבו אלופו ומיודעו (אב' ו ג). אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת והן ברכו וקראו עשרת הדברים שמע והיה אם שמוע ויאמר (תמי' ה א). קרא עורב וא' לו צרח, קרא עורב ואמר לו חזור לאחוריך הרי זו מדר' האמ' (תוספת' שבת ו ו). קראתה ולא רקקה ולא חלצה לא עשה כלום ויכול להחזיר (שם יבמ' יב יב). התשועה העתידה להיות אין אחריה שעבוד לכך קרואה בלשון זכר (שירו לה' שיר חדש) (מכי' בשלח פרשת השירה א). ובימה של עץ באמצע וחזן הכנסת עומד עליה, עמד אחד מהן לקראות בתורה היה הממונה מניף בסודרין והן עונין אחריו אמן (ירוש' סכה ה א). מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם לא היה אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברהם וקראו אדון (ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי ברכ' ז:). מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שקראו להקב"ה צבאות עד שבאתה חנה וקראתו צבאות (ר' אליעזר, שם לא:). כיצד (קונה בהמה) במשיכה קורא לה והיא באה וכו' (ב"ב עה:). שאין התינוק יודע לקרוא אבא ואימא עד שיטעום טעם דגן (ר' יהודה, סנה' ע:). אברהם קרא אותו יראה שנאמר ויקרא אברהם שם המקום ההוא י"י יראה, שם קרא אותו שלם שנאמר ומלכי צדק מלך שלם, אמר הקב"ה אם קורא אני אותו יראה כשם שקרא אותו אברהם, שם, אדם צדיק, מתרעם, ואם קורא אני אותו שלם, אברהם, אדם צדיק, מתרעם, אלא הריני קורא אותו ירושלים כמו שקראו שניהם,יראה שלם, ירושלם (מד"ר בראש' נו). למה היו קוראים אותו בית השואבה, שמשם היו שואבים רוח הקדש (ר' הושעיא, שם שם ע). הוציא לפניה ספר בראשי' והתחיל קורא לפני' מעשה ראובן ובלהה (שם שם פז). למלך שעשה סעודה והיה קורא אומניות, היה אוהב אחד שאוהבו יותר מדאי לא קרא אותו עמהן וכו' (שם במד' טו). — *וקָרוּא, מי שקראו לו לקריאת התורה: וירא והנה באר בשדה, זו בית הכנסת, והנה שם שלשה עדרי צאן אלו שלשה קרואי', כי מן הבאר וגומר, שמשם היו שומעי' את התורה (שם בראש' ע). ועי' קָרוֹי. — *וקרא שמע, ובקצור קָרָא: בית שמאי אומרים, בערב כל אדם יטו ויקראו וכו' ובית הלל אומרים כל אדם קורא כדרכו (ברכ' א ג). הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא וכו' קרא ולא דקדק באותיותיה, ר' יוסי אומר יצא וכו' הקורא למפרע לא יצא, קרא וטעה, יחזור למקום שטעה (שם ב ג). מעשה ברבן גמליאל שקרא בלילה הראשון שנשא, אמרו לו תלמידיו, לא למדתנו רבנו שחתן פטור מקריאת שמע בלילה הראשון (שם שם ה). חתן אם רצה לקרות קריאת שמע בלילה הראשון קורא (שם שם ח). — *ופרשת בכורים: אלו מביאין ולא קורין, הגר מביא ואינו קורא וכו' ואם היתה אמו מישראל מביא וקורא (בכורים א ד). הקונה שתי אילנות בתוך של חבירו מביא ואינו קורא, ר' מאיר אומר מביא וקורא, יבש המעין, נקצץ האילן, מביא ואינו קורא, ר' יהודה אומר, מביא וקורא, מעצרת ועד החג מביא וקורא, מן החג ועד חנוכה מביא ואינו קורא (שם שם ו). הרי שהביא ממין אחד וקרא וחזר והביא ממין אחר, אינו קורא (שם שם ט). — *וקרא את ההלל: יצתה כת ראשונה ונכנסה כת שניה וכו' קראו את ההלל, אם גמרו שנו (פסח' ה ז). מעשה שגזרו תענית בלוד וירדו להם גשמים קודם חצות וכו' ויצאו ואכלו וששו ועשו יום טוב ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול (תענ' ג ט). — *וקרא את המגלה: קראו את המגלה באדר הראשון ונתעברה השנה קורין אותה באדר השני (מגי' א ד). הקורא את המגלה למפרע לא יצא, קראה על פה, קראה תרגום בכל לשון לא יצא וכו' קראה סרוגין ומתנמנם יצא (שם ב א-ב). בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר, אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו ואם לאו קורא עמהן, ומהיכן קורא אדם את המגלה ויוצא בה ידי חובתו, ר' מאיר אומר כולה (שם שם ג). הקורא את המגלה עומד ויושב, קראה אחד, קראוה שנים, יצאו (שם ד א). — *וקרא שם למעשר שבתבואה, אמר חלק זה הוא מעשר וכדו': אין אדם צריך לקרות שם למעשר עני של דמאי, וחכ"א קורא שם ואינו צריך להפריש (דמאי ד ג). מי שקרא שם לתרומת מעשר של דמאי ולמעשר עני של ודאי לא יטלם בשבת (שם שם ד). היו לפניו שתי כלכלות של טבל ואמר מעשרות זו בזו, הראשונה מעושרת וכו' מעשרותיהן מעושרות כלכלה בחברתה, קרא שם (שם ז ו). האומר תרומת הכרי זה בתוכו ומעשרותיו בתוכו, תרומת מעשר זה בתוכו, ר' שמעון אומר קרא שם וכו' ר' אליעזר חסמה אומר, האומר תרומת הכרי ממנו עליו, קרא שם, ר' אליעזר בן יעקב אומר, האומר עשור מעשר זה עשוי תרומת מעשר עליו, קרא שם (תרומ' ג ה). ואם למעשר ראשון נפלה (סאה תרומה) יקרא שם לתרומת מעשר (שם ה א). הפודה מעשר שני ולא קרא שם, ר' יוסי אומר דיו, ר' יהודה אומר צריך לפרש (מע"ש ד ז). מי שאינו יכול לעשות עסתו בטהרה וכו' יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבים שכשם שהוא קורא לטהורה כך הוא קורא לטמאה, לזו קורא חלה בשם ולזו קורא חלה בשם (ר"ע, חלה ב ג). כיצד מפרישין הבכורים, יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה, אשכול שבכר, רמון שבכר קושרו בגמי ואומר הרי אלו בכורים, ר' שמעון אומר, אף על פי כן חוזר וקורא אותם בכורים מאחר שיתלשו מן הקרקע (בכורים ג א). כיצד מפרישין חלה בטומאה ביום טוב, ר' אליעזר אומר, לא תקרא לה שם עד שתאפה (פסח' ג ג). האשה שהיא טבולת יום לשה את העסה וקוצה לה חלה ומפרשתה ומנחתה בכפישה מצרית או בנחותא ומקפת וקוראה לה שם וכו' (טבו"י ד ב).  — *ובמשא ומתן של הלכה, אני אֶקְרָא, במשמ' די לי למצא כתוב בתורה23: אני אקרא והנותר ממנו באש תשרופו, עד בקר למה נאמר, לא בא הכתוב אלא ליתן תחום לבקרו של בקר, ואי זה, זה עמוד השחר (מכי' בא, מסכ' דפסחא ו). אני אקרא אל תאכלו ממנו כי אם צלי אש, ומה תלמוד לומר נא ובשל מבושל וכו' לחייב עליו מבעוד יום (ר', שם שם). אני אקרא ובאו בה, מה תלמוד לומר וצבתה בטנה ונפלה ירכה, אבר שהתחיל בעבירה ממנו יתחיל הפורענות (ספרי במד' יח). — *קורא אני, קורא אני עליו, בו, ובקצור קראני: מעשה בא' שבא לפני ר' יוסי, א' לו, מהו לחלוץ בתוך שלשה חדשים, קרא עליו ר' יוסי את המקרא הזה אם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו, הראויה לייבם ראויה לחליצה, בתוך שלשה חדשים הואיל ואינה ראויה לייבם לא תהא ראויה לחליצה (תוספת' יבמ' ו ז). אראה בנחמה שראיתיה (את בתו של נקדימון בן גוריון) שמלקטת שעורים מתחת טלפי סוסים בעכו וקראתי עליה את המקרא הזה אם לא תדעי לך היפה בנשים (ר' אלעזר, שם כתוב' ה י). אין לי אלא מנחותיהן, מלוקותיהן מנין, אמר ר' שמעון קורא אני נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה, תלמוד לומר לאהרן ולבניו קדש קדשים, להתיר מלוקות ישראל (ספרא ויס, ויקרא פרק יא). אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים שחייב באחריותן קורא אני בהם וכחש בעמיתו, ושאין חייב באחריותן קורא אני בהם בה' וכחש (שם שם פרק כב). אפילו נתן הכסף לאנשי משמר ומת היורשין פטורין ואין מוציאם מיד כהן וקורא אני עליו איש אשר יתן לכהן לו יהיה (ר' עקיבא, ספרי במד' ד). גדל פרע שער ראשו, למה נאמר, לפי שהוא אומר עד מלאת הימים, שאם אמר הריני נזיר סתם קורא אני עליו עד מלאת הימים (שם שם כה). לרב תרבו נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו, הרי שהיו לו בשעת יציאת מצרים ה' בנים ובכניסתו לארץ י' קורא אני למעט תמעיט נחלתו, הרי שיצאו עמו י' בנים ממצרים ובכניסתם לארץ נמצאו ה' קראני עליהם לרב תרבו נחלתו (שם שם קלב). מעשה בבנו של ר' חנניה בן תרדיון שנתחבר ללסטים וגלה את רזן והרגוהו וכו' ובקשו לקלס עליו וכו' פתח (אביו) ואמר ולא שמעתי לקול מורי וכו' ואמו קראת עליו כעס לאביו בן כסיל וממר ליולדתו, אחותו קראת עליו ערב לאיש לחם שקר וכו' (מד"ר איכה, אלפא ביתא תליתאה, ויגרס בחצץ). — *אל תקרא, אל תהי קורא כך אלא כך, בדרשה המבארת את הכתוב בשנוי קל במבטא או בכתיב24: ושמרתם את הַמַּצוֹת, ר' יאשיה אומר, אל תקרא כן אלא ושמרתם את הַמִּצוֹת (מכ' בא מסכתא דפסחא ט). ויקם העם כל היום ההוא וגו' אל תהי קורא הממעיט אלא הממעט, העצלים והחיגרים שבהם כנסו להם מאה כור (ספרי במד' צח). וישטחו להם שטוח, רבי יהודה אומר, אל תהי קורא וישטחו אלא וישחטו, מלמד שטעונים שחיטה (שם שם). יש בוטה, אל תהי קורא כן אלא בוטח (מדרש דברים רבה, ליברמן, 45). — וקרא תגר על פלוני, קרא את הקטיגור נגדו25: ויאמר יי' אלהים במה אדע, רבי חייא ברבי חנינא אמר, לא כקורא תגר אלא אמר לו באיזו זכות (מד"ר בראש' מד). ארבעה נביאים קראו תגר כנגד מדת הדין, דוד וירמיה ואסף ובניו של קרח, דוד צווח למה ה' תעמוד ברחוק תעלים לעתות בצרה וכו' (פסיק' רב', ותאמר ציון, קמג:). אשרי אדם שנגעו בו ייסורים וכבש כעסו ולא קרא תגר אחר מדת הדין, אלא כיון שבאו ייסורים על איוב אילו כבש כעסו ולא קרא תגר אחר מדת הדין, למידה גדולה ומשובחת היה בא, א"ר חנינא בר פפא, אילו לא קרא תגר כשם שאומרים עכשיו בתפילה אלהי אברהם וכו' כך היו אומרים ואלהי איוב, שעצה נטל הקדוש ברוך הוא לעיני קדושים של מעלן, אמר להן איוב עבדי וכו' כל אלו הייסורים אם עומד בהם ולא קורא תגר מייחל אני שמי עליו וכו' לא עשה אלא כיון שהגיעו אותו ייסורים התחיל מבעט ואומר מי יתן ידעתי ואמצאהו וכו' אמר לו הקב"ה, למה אתה קורא תגר שהגיעוך הייסורים, שמא אתה גדול מן האדם יציר כפיי שעל מצוה אחת שביטל גזרתי עליו מיתה ועל תולדותיו ולא קרא תגר, אלא (מ)אברהם שנסיתי אותו כמה נסיונות וכו' ולא קרא תגר וכו' אלא גדול אתה מן משה שע"י שאמר שמעו נא המורים גזרתי עליו שלא יכנס לארץ ולא קרא תגר וכו' (שם, אחרי מות, קפט:-קצ.). — ובסהמ"א: וא"ת והלא כבר חשב יוכבד בכלל אעפ"י שלא נולדה בארץ, אינם דומים לה, לפי שיוכבד נולדה בין החומות ואתה קורא בה כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה וכו' אבל ארד ונעמן לא נולדו אלא לאחר שישבו במצרים ואינו קורא בהם הבאה מצרימה (בראשית רבתי, אלבק, 226). חמש דברות הראשונות שנתן (הקב"ה) לישראל שמו מעורב בהן כלומר שאם יחטאו ישראל הוא קורא אחריהן קטיגור וחמש דברות האחרונות שנתן לאומות העולם אין שמו מעורב בהן כלומר שאם חטאו אומות העולם אינו קורא אחריהן קטיגור (ספר המעשיות, גסטר, 12; וכעין זה מדרש הגדול שמות, הופמן, 217). ואינו רשאי לכתוב (ס"ת) אלא אם כן הוא יודע לקראת (גנזי מצרים הל' ס"ת, כב). באמש קראינו את ההלל (קטעי מדרש והגדה, גנזי שכטר א, 132). ולא יתכן לפרש אלהים אחרים זולתי, שגנאי כלפי מעלה לקראותם אלוהות אצלו (רש"י, שמות כ ג). לא תעמוד על דם רעך, זה הקורא כתב של חבירו (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ ד, 541). — ואמר הפיטן: אל קראוי היה בשם יעקב (ינאי, אל אב, קרוב' בראש', זולאי, נ). מיכאל השר הגדול קראוי ומכונה שמות עשרה (הוא, אשר נתכנה, קרוב' שמות, שם , עז). הקראוי כמוהם אלהים שופט הוא אלהי משפט (הוא, קרוב' שמות, שם קה). בשמו הקראוי פינחס לפילולו כבודך היפן וחס (הוא, קרוב' במד', שם, ריט). לשדמות עממים שבעה הקרואה שמות שבעה (הוא, קרוב' דבר', שט, רמח). היות קארוי לשמם והם קרואים לשמו (הוא, קרוב' פסח, זולאי, רעה). הקרואים בשמם כשמך (הוא, האומרים, קרוב' לימים נוראים, שם, שמ). — ואמר המשורר: ומה טוב נפשים במצער אנשים במחנות קדֹשים ואל על קראים (רמב"ע, לאנשי לבבות, ברודי, טז) אל על קראתני וידי נשאה לרדות בבניה והם בי רדו (הוא, פתו, שם, מ). בבצרה דין יזבח לאלהי צבאות, אדום מוכן לטבח וחיות נהנאות, ובנעימה תשבח ותבאנה קרואות (ר"ש שבזי, אלף אלפת, שירי, תימן, 156). 

— נִפע', נִקְרָא26, נִקְרְאָה, נִקְרֵאתִי, נִקְרָאוּ, נִקְרָא נִקְרָאִים, יִקָּרֵא, תִּקָּרֵאוּ, יִקָּרְאוּ, — א) נִקְרָא שם האל או האדם, קראו ובטאו את השם: הנני נשבעתי בשמי הגדול אמר יי' אם יהיה עוד שמי נִקְרָא בפי כל איש יהודה (ירמ' מד כו). — ונקרא שם אדם בזרעו, ונקרא שם האדם בישראל, נקרא שם לאדם וכדו', במשמ' קים לו זרע, ולא נמחה שמו: המלאך הגאל אתי מכל רע יברך את הנערים וְיִקָּרֵא בהם שמי ושם אבתי אברהם ויצחק (בראש' מח יו). ותאמרנה הנשים אל נעמי ברוך יי' אשר לא השבית לך גאל היום וְיִקָּרֵא שמו בישראל (רות ד יד). — ובשלילה, לא נקרא זרע, נמחה: לא תחד אתם בקבורה כי ארצך שחת עמך הרגת לא יִקָּרֵא לעולם זרע מרעים (ישע' יד כ). — ונקרא לאדם זרע, במשמ' זו: ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יִקָּרֵא לך זרע (בראש' כא יב). —  ב) נקרא שמו של אדם או דבר, נקרא לו כך כך , נתן לו שם זה או זה, כשם כללי או פרטי או ככנוי: ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יִקָּרֵא אשה כי מאיש לקחה זאת (שם ב כג). כל חבל הארגב לכל הבשן ההוא יִקָּרֵא ארץ רפאים (דבר' ג יג). וְנִקְרָא שמו בישראל בית חלוץ הנעל (שם כה י). כי לנביא היום יִקָּרֵא לפנים הראה (ש"א ט ט). ואבשלם לקח ויצב לו בחיו את מצבת וכו' וַיִּקָּרֵא לה יד אבשלום עד היום הזה (ש"ב יח יח). ואשבה שפטיך כבראשנה ויעציך כבתחלה אחרי כן יִקָּרֵא לך עיר הצדק קריה נאמנה (ישע' א כו). לא יִקָּרֵא עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע (שם לב ה). והיה שם מסלול ודרך ודרך הקדש יִקָּרֵא לה (שם לה ח). כי בעליך עשיך יי' צבאות שמו וגאלך קדוש ישראל אלהי כל הארץ יִקָּרֵא (שם נד ה). והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפלה יִקָּרֵא לכל העמים (שם נו ז). ואתם כהני יי' תִּקָּרֵאוּ משרתי אלהינו יאמר לכם (שם סא ו). ואמר אלהם מה הבמה אשר אתם הבאים שם וַיִּקְרָא שמה במה עד היום הזה (יחזק' כ כט). כה אמר יי' שבתי אל ציון ושכנתי בתוך ירושלם וְנִקְרְאָה ירושלם עיר האמת והר יי' צבאות הר הקדש (זכר' ח ג). מה שהיה כבר נִקְרָא שמו ונודע אשר הוא אדם (קהל' ו י). בשנת שלוש לכורש מלך פרס דבר נגלה לדניאל אשר נִקְרָא שמו בלטאשצר (דני' י א). — ובפרט בנתינת שם חדש במק' שם אחר שבֻטל, בהקבלה אל אמר וכדו' בשמוש זה: ולא יִקָּרֵא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם (בראש' יז ה). ויאמר לו אלהים שמך יעקב לא יִקָּרֵא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך (שם לה י). לא יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא יאמר עוד שממה כי לך יִקָּרֵא חפצי בה ולארצך בעולה (ישע' סב ד). וקראו להם עם הקדש גאולי יי' ולך יִקָּרֵא דרושה עיר לא נעזבה (שם שם יב). לכן הנה ימים באים נאם יי' ולא יִקָּרֵא למקום הזה עוד התפת וגיא בן הנם כי אם גיא ההרגה (ירמ' יט ו)27. — ונקרא אדם או עם גם בשם אחר: שמעו זאת בית יעקב הַנִּקְרָאִים בשם ישראל וממי יהודה יצאו (ישע' מח א). — ונקרא אדם בשם האל, נקרא בכנוי המורה על יחסו לאל, כגון עבדו, בנו וכדו': כל הַנִּקְרָא בשמי ולכבודי בראתיו (שם מג ז). — ונקרא אדם מעיר זו, נתיחס עליה: כי מעיר הקדש נִקְרָאוּ ועל אלהי ישראל נסמכו (שם מח ב). — ונִקרָא האדם על שם איש או משפחה, נתיחס עליהם: ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו על שם אחיהם יִקָּרְאוּ בנחלתם (בראש' מח ו). בני ברזלי אשר לקח מבנות ברזלי הגלעדי אשה וַיִּקָּרֵא על שמם (עזר' ב סא). ומשה איש האלהים בניו יִקָּרְאוּ על שבט הלוי (דהי"א כג יד). — ונקרא שם האל על האדם, העם, העיר, הבית, המקום, שנקראו עבד האל, עמו, עירו, ביתו, מקומו וכדו', השתיכו אליו: וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נִקְרָא עליך ויראו ממך (דבר' כח י). ויקם וילך דוד וכו' להעלות משם את ארון האלהים אשר נִקְרָא שם שם יי' צבאות ישב הכרבים עליו (ש"ב ו ב). ועתה אסף את יתר העם וחנה על העיר ולכדה פן אלכד אני את העיר וְנִקְרָא שמי עליה (שם יב כח). למען ידעון כל עמי הארץ את שמך ליראה אתך כעמך ישראל ולדעת כי שמך נִקְרָא על הבית הזה אשר בניתי (מ"א ח מג). והחזיקו שבע נשים באיש אחד ביום ההוא לאמר לחמנו נאכל ושמלתנו נלבש רק יִקָּרֵא שמך עלינו אסף חרפתנו (ישע' ד א). היינו מעולם לא משלת בם לא נִקְרָא שמך עליהם (שם סג יט). ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נִקְרָא שמי עליו ואמרתם נצלנו וכו' המערת פרצים היה הבית הזה אשר נִקְרָא שמי בעיניכם (ירמ' ז י-יא). למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע ואתה בקרבנו יי' ושמך עלינו נִקְרָא אל תנחנו (שם יד ט). כי הנה בעיר אשר נִקְרָא שמי עליה אנכי מחל להרע (שם כה כט). וישימו שקוציהם בבית אשר נִקְרָא שמי עליו לטמאו (שם לב לד). הטה אלהי אזנך ושמע פקחה עיניך מראות שממתינו והעיר אשר נִקְרָא שמך עליה וכו' אדני שמעה וכו' למענך אלהי כי שמך נִקְרָא  על עירך ועל עמך (דני' ט יח-יט). — ג) נִקְרָא האדם לבוא אל אדם: לא תבוא עוד (הנערה) אל המלך כי אם חפץ בה המלך וְנִקְרְאָה בשם (אסת' ב יד). וַיִּקָּרְאוּ ספרי המלך בחדש הראשון בשלושה עשר יום בו ויכתב ככל אשר צוה המן וכו' (שם ג יב). כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית אשר לא יִקָּרֵא אחת דתו להמית וכו' ואני לא נִקְרֵאתִי לבוא אל המלך זה שלשים יום (שם ד יא). וַיִּקָּרְאוּ ספרי המלך בעת ההיא וכו' ויכתב ככל אשר צוה מרדכי וכו' (שם ח ט). — ד) נִקְרָא דבר בספר, קראו אותו: ויאמר להביא את ספר הזכרנות דברי הימים ויהיו נִקְרָאִים לפני המלך (שם ו א). ביום ההוא נִקְרָא בספר משה באזני העם (נחמ' יג א). — ואמר בן סירא: אל תקרא בעל שתים ובלשונך אל תרגל (ב"ס גנ' ה יד). רחם על עם נקרא בשמך ישראל בכור כיניתה (שם לו יז). נקראת בשם הנכבד הנקרא על ישראל (שם מז יח). — ובתו"מ: כרם שחרב אם יש בו ללקט עשר גפנים לבית סאה ונטועות כהלכתן הרי זה נקרא כרם דל (כלא' ה א). האנס שזרע את הכרם וכו' מאימתי הוא נקרא אנס, משישקע (שם הבעלים ויקרא על שם הגזלן) (שם ז ו). עד אימתי נקראו נטיעות, רבי אליעזר בן עזריה אומר, עד שיחולו (שביע' א ח). למה נקרא שמו פתחיה, שהיה פותח בדברים ודורשן (שקל' ה א). אבן היתה שם מימות נביאים ראשונים ושתיה היתה נקראת (יומא ה ב). מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא (סכה ד ה). חריות של דקל היו מביאין וחובטין אותן בקרקע בצדי המזבח ואותו היום נקרא יום חבוט חריות (שם שם ו). חצר גדולה היתה בירושלים ובית יעזק היתה נקראת (ר"ה ב ה). והלא כל השופרות נקראו קרן (שם ג ב). הנודר משחורי הראש אסור בקרחין ובעלי שיבות ומותר בנשים ובקטנים שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים (נדר' ג ח). שכל המצות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל (שם שם יא). משמת ר' יוסא קטנותא פסקו חסידים, ולמה נקרא שמו קטנותא, שהיה קטנותן של חסידים (סוטה ט טו). סנהדרין ההורגת אחד בשבוע נקראת חובלנית (מכות א י). מוטב לי להקרא שוטה כל ימי ולא ליעשות שעה אחת רשע לפני המקום (עקביא בן מהללאל, עד' ה ו). לא ישכיר לו (לעכו"ם) את המרחץ מפני שהוא נקרא על שמו (ע"ז א ט). חביבין ישראל שנקראו בנים למקום (אב' ג יד). כל העוסק בתורה לשמה וכו' נקרא רע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות וכו' (רבי מאיר, שם ו א). שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף (רבי יהושע בן לוי, שם שם ב). וצוערי הלויים היו נקראין (ר' אליעזר בן יעקב, ערכ' ב ו). הגיע היובל ולא נגאלה וכו' נקראת שדה רטושים עד היובל השני, הגיע היובל השני ולא נגאלה נקראת רטושי רטושין עד היובל השלישי (שם ז ד). מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום ובכל שעה שירצה והיא נקראת אשם חסידים (ר' אליעזר, כרית' ו ג). היא היתה נקראת לשכת בית שמנים (מד' ב ה). והוא היה נקרא בית החליפות (שם ד ז). ובית אבן היתה נקראת (פרה ג א). שני מקואות שאין בהם ארבעים סאה ונפל לזה לוג ומחצה ולזה לוג ומחצה ונתערבו כשרים מפני שלא נקרא עליהן שם פסול (ר' יוסי, מקו' ג א). אמר לו (הקב"ה לאדם) וכו' ואתה מה שמך, אמר לו אני גאה להקרא אדם שנבראתי מן האדמה, ואני מה שמי, א"ל לך נאה להקראות אדני שאתה אדון לכל בריותיך (ר' אחא, מד"ר בראש' יז). — *ובמשמ' קריאת דבר מתוך הכתב: מגילה נקראת באחד עשר וכו' (מגי' א א). מעשה ראובן נקרא ולא מיתרגם, מעשה תמר נקרא ומיתרגם, מעשה עגל הראשון נקרא ומיתרגם והשני נקרא ולא מיתרגם, ברכת כהנים, מעשה דוד ואמנון לא נקראין ולא מיתרגמין (שם ד י). שני גיטין שכתבן זה בצד זה ושני עדים עברים באים מתחת זה לתחת זה ושני עדים יונים באים מתחת זה לתחת זה, את שהעדים הראשונים נקראין עמו כשר (גיט' ט ו). — ובסהמ"א: כל דבר ודבר שאדם נותן נפשו עליו נקרא על שם (מדה"ג שמות, הופמן, 152). כל תשועות שעברו נקראו על שם נקבה וכו' אבל תשועה העתידה לבא נקראת על שם זכר (שם שם). אנחנו חייבים להודיע לרעים ולטובים וכו' גבורות שוכן שחקים הנקרא ושומע ממעמקים (נסי בר נח, לקו"ק נספח', 6). אם תחפוץ לדעת עניין תפילין שבראש גם לראות מה שנקראית תמונת ה' (ספר חסידים תתתתשפג 489). שלא יסכימו ליהודים הנכבדים להקרא מן הגוים בשם מיסירי ולא בשום שם רבנות או אדנות ומרות (דברי הימים של האפיפיור פאוולו רביעי' תרביץ, שנה ב, 345). — ואמר הפיטן: עלילות תיקנתה לכל אשר היתקנתה, חיינו נקראיתה להחיינו בטל הקראתה (ינאי, ארץ אשר, קרוב' בראש', זולאי, יא).  לכן שנואה היתה נקראה (לאה) (הוא, אז לשם, שם, מ). אז בהיקרא באזני עניו מות השיב פני אל למה אמות (הוא, במות, קרוב' דברים, שם, רנד). — °ובחשבון, נקרא החלק במספר, נתכנה השבר במכנה28: החלק היותר גדול, המספר אשר נקרא בו הוא יותר קטן, והמשל שחצי זוג הוא יותר גדול מחומש, והמספר אשר נקרא בו חצי הוא שנים, והוא קטן מחמשה אשר נקרא בו חומש (רלב"ג, מעשה חושב, 2). ויהיה מספר ד' המספר הקורא לחלק הנקרא בב' ממספר א' (שם שם). 

— פֻע', קֹרָא, קוֹרָא, מְקֹרָאִי, — כמו נִפע', קֹרָא פלוני פלוני בשם, קֹרָא לו, קָרְאוּ לו: כי ידעתי בגוד תבגוד ופשע מבטן קֹרָא לך (ישע' מח ח). וְקֹרָא לך גדר פרץ משובב נתיבות לשבת (שם נח יב). וְקֹרָא להם אילי הצדק מטע יי' להתפאר (שם סא ג). וְקֹרָא לך שם חדש אשר פי יי' יקבנו (שם סב ב). אמרת הנני הנני אל גוי לא קֹרָא29 בשמי (שם סא א). — ובינ' מְקֹרָא, בכנ' מְקֹרָאִי, מי ששמי נקרא עליו כשַיך לי: שמע אלי יעקב וישראל מְקֹרָאִי30 (שם מה יב). — וכדי להורות על מלה שהשתמשו בה בשביל מֻשג מן המֻשגים: לאופנים להם קוֹרָא31 הגלגל באזני (יחזק' י יג). — *מְקֹרָא, כמו בינ' פָעוּ' במשמ' המֻזמן לסעודה, עי' מְקֹרָא. — ואמר הפיטן: אז לשם שנאוי (עשו) היתה מקוראה לאה (ינאי, אז לשם, קרוב' בראש', זולאי, מ). — °וּמְקֹרָא במשמ' אדם שנקרא בשמו של פלוני, Namensvetter; homonyme; name-sake: תהיה כדניאל מקוראך (אלעזר הבבלי בשיר אל דניאל בן אבי אלרביע, דיואן, ברודי, שיר קע).

— הִפע', *הִקְרִיא, — א) הקריא (ל)שמו של ראובן בפי שמעון, גרם שיִּקָּרֵא ראובן בשם זה בפי שמעון, השליט שמו בפיו: ויקרא שם בשם ה' אל עולם, אמר ריש לקיש, אל תיקרי ויקרא אלא ויקריא, מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב (סוטה י.-י:). — ב) הקריא הרב את התלמיד, למד אותו לקרא בתורה, עי' ד. קָרָה. — ג) וְהִקְרִיא, הִקְרָא32 את ההלל וכדו', קרא אותו בקול רם, vortragen; réxciter; to recite: אם היה גדול מקרא אותו (את ההלל) עונה אחריו הללויה (סוכה ג י). העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה, השני מתקיע, ובשעת ההלל ראשון מקרא את ההלל (ר"ה ד ז). וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו, עד כאן היו מקרין, וכשהקרא ר' הורקנוס תחת האלה בכפר עיטם וגמר את כל הפרשה הוחזקו להיות גומרין כל הפרשה (יבמ' י ו). דרש ר' עקיב', בשעה שעלו ישר' מן הים שרת עליהן רוח הקודש ואמרו שירה כקטן שהוא קורא33 את ההלל בבית הספר ועונין אחריו על כל עינין ועינין, משה אומ' אשירה לי"י וישר' אומ' אשירה לי"י וכו', ר' יוסי הגלילי אומ' כגדול שהוא מקרא את ההלל בבית הכנסת ועונין אחריו עינין ראשון, משה אומ' אשירת לי"י וישר' אומ' אשירה ליי' וכו' (תוספת' סוטה ו ג; וכעין זה ירוש' שם ה ו; בבלי שם ל:). — ובסהמ"א: הרב שהוא מקריא ברצונו לתלמידים בכל עת שירצה ואיזו מסכתא שירצה (רמב"ם, שאלה ופקדון ב ג).  בדבר המנהג שהתחילו החזנים לנהוג עתה והיא הסדרת התפלה וכו' על דרך ההקראה שיקריאם הלחש ואח"כ יסדיר התפלה וכו' וזה המנהג שיקריא החזן את הלחש וכו'  הנהיג אותו אחד החזנים וכו' וכשבא תלמיד חכם אחד הציע וכו' שמי שעשה ההסדרה הזאת בלא קדושה והקריא את הקהל אינו רשאי לחזור להסדיר בקדושה וכו' (שאלה בתשו' רמב"ם לו, א"ח פרימן, 35-34). וזה שאמרת שהנוסחא היא אין הקורא, ודאי כך הוא וקורא נקרא זה שקורא להם כהנים וזה שמקרא אותן הברכות ולפי כך סלקתי אני הספק ואמרתי אין המקרא וכו' (תשו' מ, שם, 39). תחזירו לו כל בגדיו וכלי תשמישו וספרים שמקרא בהם התינוקות (תשו' רט, שם, 204). באמש קראינו את ההלל והיה אבי מקראני ואומר בצאת יש' ממצ' (קטעי מדרש והגדה, גנזי שכטר א, 132). — ואמר הפיטן: חיינו נקראיתה, להחיינו בטל הקראתה (ינאי ארץ אשר, קרוב' בראש', זולאי, יא).

— הַָפע', °הֻקְרָא, כמו נִפע': ע"י אותו אשל הוקרא34 שמו של הקב"ה אלוה (רש"י, בראש' כא לג). — ואמר הפיטן: יען תוכה לרגלך ובצדק קרא על כן לרגלו צדק הוקרא35 (ינאי, קרוב' בראש', זולאי, יח). ועי' ב. קָרָא, הָפע'.

— הִתפ', °הִתְקָרֵא, — קרא לעצמו: ורב זאת הקנאה והתאוה הולכת וסובבת בין מחבירי ספר ומתקני פשר המתקראים בשם המוסר והאויל בהם והסכל בינותם (תשו' תלמידי מנחם, 19).