*, ש"נ, — שה"פ מן קָרַב: שתי קריבות הם, אחת קריבה שהיא לשום שמים, ואחת קריבה שאינה לשום שמים, ותקרבון ותעמדון תחת ההר, זו קריבה לשום שמים, ותקרבון אלי כלכם, זו קריבה שאינה לשום שמים (ספרי במד' קלו).מכיון דכתיב קריבה קריבה כמי שכולהם כאן וכולהם כאן (ר' ירמיה בשם ר' אבהו, ירוש' סנה' ז ט). קורא אני עליו אל תקרב אל תפרוש, קריבה פרישה ר' יוסי, שם הור' ב ה. ונקרב בעל הבית אל האלהים, משעת קריבה שלשה (סנה' ג ז). כתב אות אחת בטבריא ואחת בצפורי חייב, כתיבה היא אלא שמחוסר קריבה (ר' אמי, שבת קד:). עלו בהם שני שבטים שבט כהונה ושבט מלכות, שכל מה שכתוב בזה כתוב בזה, בזה משיחה ובזה משיחה וכו' בזה קריבה ובזה קריבה וכו' (ר' לוי, מד"ר בראש' עא). וכל מי שנאמר בו קריבה למות לא הגיע לימי אבותיו, דוד כתיב בו קריבה ויקרבו ימי דוד למות, לא הגיע לימי אבותיו בועז ועובד וכו' (שם שם צו). בשביל ד' דברים מתו בניו של אהרן, על הקריבה ועל ההקרבה וכו' על הקריבה, שנכנסו לפני ולפנים וכו' (בר קפרא בשם ר' ירמיה בן אלעזר, שם ויקר' ב). — מ"ר קריבות: בזר עמים קרבות יחפצון, מי גרם להם לישראל שיתפזרו לבין אומות העולם, קריבות1 שהיו חפצין בהן (ר' חייא בר אבא בשם ר' יוחנן, פסח' קיח:). — ובסהמ"א: ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וכ' אותה קריבה היתה הוגנת וכו' (רש"י, דבר' א כב). אין עשיית יום טוב אחד תלוייה בקריבת המקום (רמב"ם, קדה"ח ה ט). אמנם ענין קריבה הראשון והוא הקריבה במקום (ר"ש א"ת, מו"נ א יח). שהשם יתברך לא יעשה הדברים בקריבה (שם ב ד). שסבת חדושם קריבת גוף אל גוף או רוחק גוף מגוף (שם שם יב). שהאל ית' ברוב חסדו שם להמדינות הללו שתחת חגורת המזלות כפי קריבת החמה לנוכח ראשם ככה יתגברו להם הרוחות ומטרות מים וכו' (הג"ה בספר יסוד עולם ב ג לר"י הישראלי, הוצ' ברוך משקלוב, כב.). — ואמר הפיטן: קריבת מרוחק כשחין שחת להיוושע בשובה ונחת (ינאי, קרוב' ויקר', זולאי, קמ). יירפא רור ריטפושינו, ייקרא קץ קריבתנו (הוא, יתום האל, שם שם, קנג). כי קריבתך לא תרחיק, כי רחמיך לא תיכלה (הוא, כי אימרתך, קרוב' ימים נוראים, שם, שלג). קריבת טל תקיים קמות קהלים לקיים ולא להקיא (אור טל, טל, שם, שסב).