°, ש"נ, — כמו קֵרוּן, תכונת מי שקרן עור פניו וכדו': ולא היה בהם כח לראותו כראוי ולהשגיח בו כהוגן מפני קרינת פניו (של אלוהים) ועוצם נהירתו (ר' ברכיה הנקדן, ספר החיבור הוצ' גלנץ, 4). — ואמר הפיטן: מעמו (מר' ישמעאל) הפשט עור פניו וקרינת גלד (אודך ה' כי אנפת, סליח' שחר' צו"כ, מחז' איטל' ב, קה:). קרינת עור הושפר קושט אומר כשיפר (יהודה בר מנחם, אור ישראל, יוצ' א שבועות, שם א, קמח.).