*, ש"נ, — מעשה הקורץ עין ושפה: איידי דמכרת (האשה) ברמיזותיו וקריצותיו (של בעלה הראשון) אזיל משבש ומייתי לה (יבמ' קח:) — ובסהמ"א: וכשהוא קורא ק"ש אסור ברמיזה ובקריצה ובהוריית אצבע (סדור רב עמרם השלם א, קד:). כהרף עין, כשיעור קריצת עין ברפיון ולא בחזקה (רש"י, שבת לד:). (המגרש את אשתו) לא תנשא בשכונתו, לפי שמכירה ברמיזותיו וקריצותיו שמא יבואו לידי עבירה (הוא, כתוב' כז:). דגייסי בהדדי, מכירין זה את זה ברמיזות וקריצות (הוא, שם כח.). רץ (היצר) אל רצונך בנראה מרמיזותיו וקריצותיו והוא מורה אותך בחיציו הממיתים (ר"י א"ת, חו"ה, יחוד המעשה ה) . שלדברים הנאמרים מעלה על הדברים שבכתב וכו' מפני שנעזרים בדברים שבעל פה בעמידה במקום ההפסקה וכו' וברמיזות ובקריצות מתמיהא ושאלה והגדה ויחול וכו' (הוא, כוזרי ב עב). וכן רמיזת העין באה ע"י קריצת העין (ר"י בן נחמיאס , פי' משלי ו יג). כי קריצת עין היא מהמדות המגונות בעיני כל יודעי דעת ( שם י  י). קורץ שפתיו, קריצה נופל על העינים והשפתים (שם טז ל). והחושק השכלי לא יצטרך להמתיק מיליו לחשקו בהגיון הגשמי אבל ימתיק לבו  וירמוז לו בגלוי שחוק מפיו ובקריצת העין (מוסרי הפלסופים א יט). ולכן לא תעשה השבח מלאכת הקריצה והרמיזת הפנים כמו שתעשה הלצה (באור ספר השירים לאריסטו, לאזיניו, ט). שהטעמים גם הם אורות מתנוצצים מהקדשה על התבות וכו' לחקות הדבר' בלב הקראים במקום הקריצות והתנועות והגבהת הקול והשפלתו (ערוגות הבושם כז, לך:) כאשר האדם כועס על חבירו וקורץ בעיניו וכו' ואעפ"י שחבירו ירגיש בקריצות הנה הוא לא ידע להזהר (ר"י עראמה, יד אבשלום על משלי י יא). — °ובמשמ' כריתה וגזירה: קרץ מצפון בא, ענין קריצה וגזרה כמו מחומר קורצתי גם אני (רד"ק, ירמ' מו כ). — °וקריצת צפורן, מעשה הקורץ ואוחז מעט בצפורנו: ר"א אומר כדי לקרוץ כציפורן, פירש"י לאחוז מעט, ר"ע אומר כדי שיהי' ניטלת כזוג ופירש"י שהיא שיעורא רבא מקריצת צפורן (חתם סופר, או"ח קנד).