א. קָרַס

פ"ע, קָרְסוּ, קוֹרֵס, — נתכופף, כרע, sich beugen, niedersinken;se courber, descendre; to bow down, sink down: כרע כל קֹרֵס1 נבו עצביהם לחיה ולבהמה נשאתיכם עמוסות משא לעיפה קָרְסוּ כרעו יחדיו לא יכלו מלט משא (ישע' מו א-ב). — ובסהמ"א: בו תעלוז נפש ישר דרך, יען לבב עקש ומין יקרוס וכו' (ר"י קמחי, ספר הגלוי, 135). — ואמר הפיטן: משל בי ששך עד אשר קרס, לכדני שעיר יון ופרס (רשב"ג, שנותינו, גאולה לשבת ב אחה"פ). קדושנו רחוק וקרוב לשמוע נושא באהב, קורס כרע קרוב ורחוק נסבל להתיהב (מנחם ברבי מכיר, אל אל שדי, יוצ' נחמו). — ואמר המשורר: באתי באחרית הזמן עת גמרו כל החסידים ואמונים פסו, ובני בלי שם גבהו כאשר מתי השם פלאים כרעו קרסו (רמב"ע, עיני עננים, ברודי, קנח). נודו לאם השיר בשער תערוך שלחן בפת סלת ואין לה פורס, ובכו עלי ארמון ילדיה אשר קרס בשפלות יד ילדים קרס (יוסף בן סהל בשבח רמב"ע, אוי כי פניני שיר, דוקס, 103). פנאי יש לנעה ולסערה סועה ולרב לא שעה ידועה לפניים ו....ל לגורס  ובמקומו קורס ואת פתו פורס לכל גרסניים (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן, 22).



1 [ב (מכי' מסכ' דזנזיקין יח) כתוב: לא תוננו בדברים, שלא יאמר לו אמש היית עובד לכל קורס נבו, השוה גם מסכת גרים ד ונסחות שם, כאילו הבינו קֹרֵס כשם אלהות.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים