קַרְסֹל

1, ש"ז, מ"ר כנ' קַרְסֻלָּי, — פרק מפרקי הרגלים, Knöchel; cheville du pied; ankle: תרחיב צעדי תחתני ולא מעדו קַרְסֻלָּי (ש"ב ב כב לז); וכעין זה (תהל' יח לז). — ובתו"מ, גם קורסל: ובחגבים, כל שיש לו ארבע רגלים וארבע כנפים וקרסולים (חול' ג ז). המקיש בקרסליו ובארכבותיו (בכורות ז ו). מאתים וארבעים ושמונה אברים באדם, שלשים בפיסת הרגל, ששה בכל אצבע, עשרה בקורסל, שנים בשוק וכו' (אהל' א א). מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה וכו' למעלה מהן חיות הקדש, רגלי החיות כנגד כולם, קרסולי החיות כנגד כולם וכו' (חגיגה יג.). מלוד לאונו שלשה מילין, פעם אחת קדמתי בנשף והלכתי עד קרסולי בדבש של תאנים (ר' יעקב בן דוסתאי, כתוב' קיא:). וינאץ השקד, ר' לוי אמר זה לוז של שדרה וכו' ויסתבל החגב אלו קרסוליו2 (מד"ר קהל' סדרא תליתאה, גם מגבוה ייראו). — ובסהמ"א: ולמעד הידים והרגלים וכאב הזרועים והקרסוליים (אסף, 73). — ואמר הפיטן: גיזרתה לקרסוליים מעשרה לבל ימעדו בקיבול דברות עשרה (ינאי, אז מאתים, קרוב' ויקרא', זולאי, קל). שי מוספי יום עשרה כמו עשרה בקרסוליהם (ר"א קליר, ואתה אזון, מוסף א ר"ה).



1 [בארמ' קַרְסֻלָּא, סור' קורצלא ובעבר' שבתו"מ אף קרצול, באשור', קֻרְצִנֻּ, וקרוב אליו קרזל (עי' שם), ואולי אף א. קרס.]

2 [בדפוסי מד"ר ויקר' יח להפך: וינאץ השקד, אילין קרסולות ויסתבל החגב, זה לוז של שדרה.]

חיפוש במילון: