קִרְסוּם
*, ש"ז, — מעשה המקרסם: הוינן סברין מימר דר' שמעון בר' יהושע בקירסום (רבי יוסי, ירוש' שביע' ב ג). — ובסהמ"א: קרסם וכו' וי"א שנוטל הענפים שייבשו והוא כמו זימור אבל זימור בכרם וקירסום בשאר אילנות (ערוך ערך קרסם). מקרסמין, היינו זימור, אלא שקרסום שייך באילנות (רש"י, מו"ק ג.).