*, קישות, ש"נ, — כמו קִשֻּא1, — צמח מצמחי הדלועים, Gurke; concombre; cucumber: הקשות והמלפפון אינם כלאים זה בזה (כלא' א ב). נוטע אדם קישות ודלעת לתוך גומא אחת (שם ג ה). והקישות והמלפפון מין אחד, ר' יהודה אומר, שני מינין (תרומ' ב ו). התורם קישות ונמצאת מרה, אבטיח ונמצאה סרוחה, תרומה ויחזור ויתרום (שם ג א). אוכל פועל קישות אפילו בדינר (ב"מ ז ה). כשות של קשות והנץ שלה טהורה (עקצ' ב א). קשות שנטעה בעציץ והגדילה ויצאה חוץ לעציץ טהורה (שם שם ט). הלוקח מן הפלטר מעשר מכל דפוס ודפוס, אם היו מביאין וצוברין לפניו נוטל מכל קישות וקישות ומכל אגודה ואגודה ומכל תמרה ותמרה (תוספת' דמאי ה י). אין לך מר בקישות אלא פנימי שבה ר' יוסי, שם תרומ' ד ה). קישות של תרומה שנתערבה במאה קישות של חולין וכו' הרי אלו יעלו (שם שם ה יד). עיסה שקראה שם חלתה וכן קישות שקרא שם תרומה בצפונה הרי זה אין חבור (שם טבו"י ב ח). אדם נוטל מעה אחת מפיטמה של קישות ונוטעה והיא נעשית אבטיח (ר' יודן בר מנשה, ירוש' כלא' א ג). ניחא אבטיח ונמצא סרוח, אלא קישות ונמצאה מרה, לא מעיקרא היא מרה (שם תרומ' ג א). קישות טמיאה שנפלה לתוך מאה קישואין טהורין הואיל ואינו מקפיד על תערובתו מעלה (שם שם ד יג). א"ר חנינה ר' היה לוקח קישואין בכורות למלכות וקובע מעשר שני שלהן על כל עוקץ ועוקץ, ראה אותן כאילו הן חתוכות, ר' יוחנן בעי שלימות ואת אמרת חתוכות, א"ר יונה, ויאות, אלו שנים שהיו שותפין בקישות אחת, לזה חלק אחד ולזה ט' חלקי' שמא הוא אומר לו טול חלקך ואני חלקי (שם מע"ש ד א). זה אנטונינוס ורבי שלא פסקו מעל שולחנם לא חזרת ולא קישות ולא צנון לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, דאמר מר, צנון מחתך אוכל, חזרת מהפך מאכל, קישות מרחיב מעיים, והא תנא דבי רבי ישמעאל, למה נקרא שמן קישואין מפני שקשין לגופו של אדם כחרבות, לא קשיא, הא ברברבי הא בזוטרי  (ע"ז יא.). צנון שחתכו בסכין שחתך בה בשר אסור לאכלו בכותח, והני מילי צנון, דאגב חורפיה בלע, אבל קישות גריר לבי פסקיה ואכיל (חזקיה בשם אביי, חול' קיא:-קיב.). — ובסהמ"א: (פועל ששכרוהו בעלים) לא יאכל קישות הראשון שלקט, אלא יתן תחילה לכליו של בעל הבית (טוחו"מ שכירות שלז).