פיו"ע, מְקַרְקַר, — קרא והריע, קרא קרא1: כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה לאדני יי' צבאות בגי חזיון מְקַרְקַר קר ושוע אל ההר (ישע' כב ה). — ובתו"מ במשמ' קרקרה התרנגלת, וכדו'2: מקרקר עליהן כתרנגלת שמקרקרת על בניה שנאמר מקרקר קיר ושוע אל ההר (תענ' כט.3). באותה שעה התחיל פרעה משחק עליהם ומקרקר אחריהם כתרנגולת ואומר להם כך אותותיו של אלהיכם וכו' (מד"ר בראש' ט). כאב שאומר בניי בניי וכתרנגולת שמקרקרת על בניה שנאמר כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה וגו' (סדר אליהו רבה כח, מאיר איש שלום, 155). — *וקרקרו האויבים במקדש, הריעו בתרועת שמחה4, התהוללו והשתוללו: בשבעה בחודש כיבשו את ההיכל והיו מקרקרין (בו) שביעי שמיני תשיעי עד שפנה היום ( תוספת' תענ' ד י,  וכעין זה סדר עולם רבה כז, רטנר סא:, ירוש' תענ' ד ט). אתא ירמ' ואמר, עכו"ם מקרקרין5 בהיכלו, איה נוראותיו (ריב"ל, יומא סט:). ואבימלך הלך אליו מגרר, מגורר, מלמד שנכנסו ליסטים לתוך ביתו והיו מקרקרים בו כל הלילה (מד"ר בראש' סד). וילך וישב לבן למקומו, לסורו (נ"א לדיוויו), מלמד שנכנסו ליסט' בתוך ביתו והיו מקרקרין6 בו כל הלילה (שם שם עד). — ובסהמ"א: הט להם מים בספל וקעקע, קרקר להם כמו שמקרקרין לתרנגולים וכו' (רש"י קדוש' לא.) וכן שועל או נמייה שנכנס לבין העופות והוא שותק והן מקרקרין7 חוששין שמא דרס (רמב"ם, שחיטה ה יא). ששלשה ימים היו מצרים באפילה וישראל מקרקרין בבתיהם ולא נחשד אחד מהן אפילו על הצנורה (מדה"ג שמות יב לו, הופמן, 113). ונכנסו השונאים בחופתנו בבית מקדשינו וקירקרו והמו ( קטעי מדרש והגדה, גנזי שכטר א, 280). ותמלאינה בטנם צפרדעים ותקרקרנה במעיהם כאשר תקרקרנה בהיותם ביאוריהם (ספר הישר, שמות). — ואמר המשורר: תקרקר באזני כצפרדע, ואין בך יודע (עזרא הבבלי, תוכח' מוסר יא, סח:).