* 1, פ"י, — הָרַס ונתץ: מקרקר קיר ושוע אל ההר, שהיו מקרקרים קירות בתיהם (ועושים אותם מגינים2) ומעמידים אותן על שועיהם וכו' וקיר ערה מגן, שהיו מקרקרים קירות בתיהם ועושים אותם מגינים (מד"ר איכ' פתיח', רבי יוחנן פתח). — ובמשמ' חפש ובדק3: אשר עולל לי, מה הבוצר הזה מאחרי שלקח מן הגפן רוב האשכלות חוזר ומקרקר עוד ומעולל שאר האשכלות (מדרש תדשא, אפשטין, כ). — ובסהמ"א: פרצו אוילים נדריה, והורידו לארץ שעריה, וקרקרו קירותיה, וערו יסודותיה וכו' (ר"י א"ת, הרקמה, הקדמת המתרגם, I). ועיר אלהים נבוכה, כל אזנים תחרשנה מאנקת מתי רעב, המולות קרדומות ומהלומות כשיל וכילפות אשר יניפו מקרקרי קיר ונותצי הבתים לבצר החומה (מפו, אהבת ציון כה, 182). — ואמר הפיטן: חשב חורשי לקרקר יקרים ומר יבכון מכתי סוקרים חדשים לבקרים (ר"א קליר, איכה אשפתו, קינ' ת"ב). קיר טוחיו אז אקרקר, צמרתו מבין הדסיי אעקר (רסע"ג, אתא מרכבות, סדר לעצרת, סדור רסע"ג, שצב). קיר מגן ערה וקרקר ההרה (ברוך בן שמואל ממינץ, אצבעותי, שם). — ואמר המשורר: והרס בנינים, כמו הארמונים, ושבר ציונים, והפיל תמרורים, וקרקר נון קטן, וכרֹת נון יצען, והסיר נון סאן, וכלם לא סרים (דונש, דעה לבי, תשו' דונש על מנחם, 8). ויו"ד יבש קרקר וגם יו"ד מן יקר, והם מהעיקר כווי"ם מומרים (יהודי בן ששת, את מי חרפת, תשו' תלמיד דונש, 14). ולכדנו מדינותם וארצם וקרקרנו בנקם קיר וטירה (ר"ש הנגיד, אלוה עוז, ברודי, 136). יקרח (החרף) ראש בקרח הנורא ויקרקר קירות לב בקרה (ראב"ע, אל אחד, כהנא א, 110). כל משכבך שושנים נתפזרו, תולע ורמה בשרך יקרקרו (יחיאל, ישנתי בחדרי, נספח ד לס' שעשועים, דודזון, CXXI). ינועו אמות הספים רוח קמעא מקרקרת קירות הבית (קלונימוס, אבן בחן, ויניציה, עג:). ההורסים קיר האמון עד היסוד, המה לקרקר ואני קובע (עמנואל, מחב' א, 4). כי האשה וכו' היא חוצבת רהב חוללת התנים ומקרקרת קירות, הורסת בנינים (שם, 13). וכוכבא דשביט יקרקר כשרביט4 התוליו ויביט תנודות רקיעים (שלמה בונאפיד, תנו קול, דברי חכמים, פו). שוא ירים צפרניו ינהם יריע, שוא יחרק שניו וזנבו יניע ויקרקר עורו גם יספוק על ירך (יל"ג, משלי יהודה כג, שירי יל"ג ב, 45).

— פֻע', °קֻרְקַר, בינ' מְקֻרְקָר, — הרוס: אמרתם בשירכם המשוקר והגנוב ומקורקר על פי הקר5 וכו' ועוד אמרתם בשירכם המשוקר אשר הוא כמו שלג קר (תשו' תלמידי דונש, 33). ואמרתם על פי העז הקר בשיר הגנוב ומקורקר (שם, 38). — ואמר המשורר: ואבוא אל בית צר מלא יגון וחרון, ורחבו אמתים וחצי כמו הארון, וקיריו מקורקרים וצועקים בשברון (ר"י חריזי, איתיאל יד).