פ"ע, — הקיש והשמיע קול, klappern; cliqueter; to rattle: לפעמו במחנה דן, א"ר יצחק דבי ר' אמי, מלמד שהיתה שכינה מקשקשת לפניו כזוג (סוטה ט:). — ובסהמ"א: ותפעם רוחו, ומטרפא רוחה, מקשקשת בתוכו כפעמון (רש"י, בראש' מא ח). כנשר הזה רחמני על בניו ואינו נכנס לקנו פתאום עד שהוא מקשקש ומטרף על בניו בכנפיו (הוא, דבר' לב יא). תחת הסיר, תחת סיר נחשת הכפוי על תבערת קוצים והם מקשקשים לתוכה (הוא, קהל' ז ו). ונבחי בה נבוחי, קשקשתי בה בקול (הוא, ברכ' נז.). ונטרפו ינוקא חספא אבתרי', יקשקשו תינוקות שברי חרסים אחריו (הוא, גיט' סט.). נקיש ואתי תיגרא, התגר מקשקש ובא, ואני שמעתי, הכד מקשקש כדרך כלי ריקם שנשמע בו קול הברה כשמקשקשין עליו (הוא, ב"מ נט.). יקשקש בנכתמיה, יקשקש  בכיסוי החצבא על החצב (הוא, ע"ז יב:). כאותו שמקשקש על השער והגברת ישינה בחדרי חדרים ואינו רוצה להקיצה משנתה (מחזור ויטרי, 313). וי לכם עמי הארץ דלא עסקיתו באורייתא לדעת סודותיה ואתם מתפארים להכנס בבה"כ בקומה זקופה ולקשקש באיזורהן וכו' (הקנה, דינים והנהגות התפלה, לו.). ואלו בא עם הארץ ממינם וקשקש בכיסו וידיו דמים מלאו היה מקבלו בסבר פנים יפות וכו' (שם, קדוש והבדלה, סג:). ואמר עליו שהוא הומה ומקשקש בפתיות (ר"מ המאירי למשלי פרשה יז מפרשיותיו). ועל דבר זוג המקשקש לשעות והוא עשוי באופן שכשדוחקין בו הוא מקיש כמנין שעות היום וכו' שמותר לדחוק בו בשבת כדי שיקשקש לידע השעה הנצרכת (ר"י עמדין, שאילת יעבץ בסג). עדיין צחצוח קולך הסוחר מקשקשת באזנינו (ישראל משה חזן, שארית הנחלה כ, 6). ואולם אחרי פנות היום וינטו צללי ערב, היא השעה אשר מקשקשים האחים הכמרים שהם בגבול הקהל, יבטלו כל בעלי אומניות מכל מלאכה (תקנות קנדיאה, הרטום-קאסוטו, 28). — ובהשאלה: כי לא נתכוונתי להתגדר ולקשקש בפעמוני (אבא מארי, מנחת קנאות ה). — ואמר הפיטן: יראתם קשקשו ואותות הקישו ואותי עקשו (מנחם ברבי מכיר, אבל אעורר, קינ' ת"ב). — °וקשקשו השִׁנים, נָקְשׁוּ: ולפעמים (תהיה הקדחת הרביעית) עם כאב כאלו הוא משבר העצמות ויהי' שם התקבצות יקשקשו השנים (קאנון ד א ב סה). — °וקשקש הולד במעי האם וכדו', התנועע ודפק: ושמע השכיר קול הכשפים מתקשקשין בכלי כמו שהולד מקשקש במעי האם (רש"י, סוטה כב.). ועוד ידענו מספר הזוהר כי בן היבמה נוצר מרוח אשר נשאר בה מבעלה הראשון והוא מקשקש במעהא וכו' (ר"מ אלשיך, איוב ז ז). — °וקשקש באדם יצרו: אבינה בבנים נער חסר לב, לא אמץ לבבו למשול על רוחו, יצרו מקשקש בו ושלהבתו בוערת בלבו וכו' (רנה"ו, בכורי העתים תקפב, 102). לפי שיצרם מקשקש בקרבם וחרפה היא להם לישב בשתיקה (פלא יועץ, אות דבור צד, וין, סג). — °וקשקש בו לבו, נקף: בשנותו באולתו לא ידאג כ"כ ולא יראה לו כשור אל טבח יבא, רק יקשקש בו לבו ונוקפו בצד מה כעכס אל מוסר אויל אשר יקשקשו לו בעשותו אולת למען ירגיש שייסרו אותו אם לא ימנע מאולתו, על היקש זה ירגיש השונא ברשעתו שמקשקש לבו (ר"מ אלשיך, רב פנינים למשלי ז כב, דרך א). 

— הִתפ', *הִתְקַשְׁקֵשׁ, התרוצץ והתנועע והִדַּפֵּק: היה הולך לבית האבל או לבית המשתה והיה בידו לגין של יין המתקשקש לא ימלאנו מים (תוספת' ב"ב ו יג). התמרים האגוז השקד והתמרה המתקשקשין משתערין לכמות שהן (שם עקצ' ב ח ). לר' טרפון קרא לו (ר' יהודה הנשיא) גל אבנים, וי"א גל של אגוזים, כיון שנוטל אדם אחד מהן כולן מתקשקשין ובאין זה על זה (אדר"נ יח). — *והתקשקשו הדדים: אלו הן סימני בגרות, ר"א בר' צדוק אומר משיתקשקשו1 הדדין (ת"ר, נדה מז.). — ובסהמ"א: יוחני בת רטיבי, אלמנה מכשפה היתה וכו' פעם אחת היה לה שכיר יום וכי' ושמע השכיר קול הכשפים מתקשקשין בכלי כמו שהולד מקשקש במעי האם וכו' (רש"י, סוטה כב.). המחולחלת, שהמוח מתקשקש בתוכו (ר"ש, Yבו"י א א). — °ובהשאלה: אז יעשה שלום לי להניח עתי ואפי' שמתקשקשת בי על שאיני נוקם בצרי ואנקם בהם (רש"י, ישע' כז ה).