ב. קַשְׁקָשׁ
*, ש"ז, מ"ר קַשְׁקַשִּׁים — עקרי עשבים שעוקרים ומקשקשים אותם 1: צינור שעלו בו קשקשין ממעכן ברגלו בצינעה בשבת (נחום איש גליא, כתוב' ס.)
1 [מן א. קִשְׁקֵשׁ.]
*, ש"ז, מ"ר קַשְׁקַשִּׁים — עקרי עשבים שעוקרים ומקשקשים אותם 1: צינור שעלו בו קשקשין ממעכן ברגלו בצינעה בשבת (נחום איש גליא, כתוב' ס.)
1 [מן א. קִשְׁקֵשׁ.]