ג. קִשְׁקֵשׁ

*, פ"י, — כמו כִּשְׁכֵּשׁ, ובפרט קִשְׁקֵשׁ בזנבו, הניע את זנבו לחניפה: ויצא מלך סדום לקראתו, ר' אבא בא כהנא אמר, התחיל לקשקש לו בזנבו (מד"ר בראש' מג).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים