1, פ"י, — חפר ועדר, umgraben; fouiller; to dig: והשביעית תשמטנה ונטשתה, תשמטנה מלקשקש, ונטשתה מלסקל (מו"ק ג.). יכול לא יקשקש (בשביעית) תחת הזיתים ולא יעדר תחת הגפנים ולא ימלא נקעים מים ולא יעשה עוגיות לגפנים וכו' (שם שם). השוכר את הפועל לעדור ולקשקש תחת הזיתים הרי זה לא יאכל (ב"מ פט:). — ובסהמ"א: והמקשקש בזיתים אם להברות את האילן אסור ואם לסתום את הפצימים מותר (רמב"ם, שמיטה ויובל א ז).

— הִתפ', °הִתְקַשְׁקֵשׁ, — שקשקשו אותו: כשר לי ליהנות מאותן הזיתים שנתקשקשו בשביעית (ערוך ערך ארך).