1, פ"ע, בינ' רֹאִים, — רֹאֶה, מלֻכלך ונסרח בחטא ועוון: ירע כבירים לא חקר ויעמד אחרים תחתם לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה וידכאו תחת רשעים ספקם במקום רֹאִים2 (איו' לד כד-כו).
— פֻע', רֻאוּ3, — רֻאָה האדם, היה מלכלך בלכלוך החטא: יכל בשרו מראי ושפו עצמתיו לא רֻאוּ3,4 (איו' לג כא).
— הָפע', בינ' מוֹרְאָה, — מגֹאלה בעונות; הוי מוֹרְאָה5 ונגאלה העיר היונה (צפנ' ג א).
1 [עי' בהערה הבאה.]
2 [רֹאִים מקביל כאן אל רשעים, ולפי זה תהיה הכונה: תחתם, תחת רשעים אשר ספקם, במקום המלֻכלכים ומגאלים בחטא ועון, ולפי זה אין צרך אף בשנוי הנקוד שהֻצע בפרושו של טורטשינר, ועי' בהערה לקמן.]
3 [א דגושה.]
4 [אלה דברי טורטשינר בפרושו לפסוק: גם חרוז זה אינו מדבר אלא על פעולת החרטה, על מירוק העוונות שבלב האדם. וזה פירוש המלים: יִכֶל בשרו מֵרֹאִי, כך יכלא האדם את בשרו ואת גופו מלכלוך, כהוראת רְאִי, לכלוך, טינופת, (נחום ג ו) (ונבלתיך ושמתיך כְּרֹאִי); בלשון חכמים (הליחה והזיעה סרוחה והראי), וכן ב(צפניה ג א): הוי מוֹרְאָה ונגאלה העיר היונה, וכן בפסוק זה רֻאוּ, ולהלן (איו' לד כו) במקום ראים וכו' ושפו (קרי) עצמתיו לא רֻאוּ, וינוקו עצמותיו ולא יטונפו עוד, כהוראת הפועל שפי ביחוד בסורית, בקל ובפִעֵל: נקה, טהר, ע"כ.]
5 [ואמנם היו שפרשו מלה זו בדרכים שונות, אף מן א. ירא, ואלה דברי ראב"ע: אמר יפה כמו נוראה ורבי ישועה אמר מגזרת סורר ומורה והאל"ף תחת ה"א השרש וכו' ע"כ. והשבעים תרגמו לשבח: ἐπιφανὴς ϰαὶ ἀπολελυτϱωένη, הנראית והנגאלה, וכן ת"י דמוחיא ומתפרקא, והולג' provocatrix et redemta civitas columba, כלו' המורה (את פי האל) ואעפ"י כן נגאלה העיר (הדומה ל)יונה. ואולם הפרשה המקבילה ביחזקאל כב כד וכו', ששם נאמר את ארץ לא מטהרה היא לא גשמה ביום זעם, מכריעה, כפי שהדגיש ביחוד ד. ה. מילר, כי הצדק עם רש"י ואחרים המפרשים כלשון רֳאִי וטנפת.]