1 [בכמה מקומות במקרא בא, כפי שהכירו בחלקם א. גיגר ואחרים, ובמקצת מקומות אף קדמונים, ראה במשמ' רוה, וכן דרשו חז"ל למה תתראו (בראש' מב א) כמו תתרוו (עי' א. רָאָה, התפ', הערה). בחלק מן המקרים מתבארת עֻבדה זו בודאי מתוך שמוש לשוני ממש, הואיל וקשה היה להבחין בכל צורות הפעל גם בכתיב ובמבטא בין ראה (שלא תמיד נשמעה האלף שבו) ובין רוה, וגם בענין, למשל בין ראה עמל או טוב, ראה בטוב, במשמ' חי חיי עמל או טובה, ובין רוה עמל או טוב במשמ' שבע עמל, שבע טובה וכדו'. אך בחלק מן המקרים, כגון כמה מאלה שבס' איוב שתֻרגם מארמ', מתבאר חלוף זה ע"י תרגום הצורה הארמ', הואיל וגם מלים נגזרות משרש א. ראה נכתבות בלשון זו בוו, וכבר העיר אף מנדלקרן בקונקורדנציה על רֵוֵה דחיל (דני' ב לא) במשמ' מראהו נורא. וכאמור אין להכריע בכל מקום אם לפנינו צורה מן ג. ראה או מן א. ראה או ב. ראה, עי' ערכים אלו, הערות.]

2 [יש לקרא: אל ירא (ז"א אל ירוה) בפלגי תַנְהִר (שמן למאור, יצהר) ונחלי דבש וחמאה.]

3 [אין שבט עברתו מטה זעם, עברה וכעס, אלא שבט המדידה והמנייה שהעבירו אותו בשעת מנין ומדידה, והכונה: אני הגבר אשר רוה ושתה עני במדה מלאה. וכן הכונה במשלי כב ח:  זרע עולה יקצור און ושבט עברתו יכלה: והשבט שהוא מדד בו יְכִלֹה (מן כול–מדד) ימדד גם אותו.]

4 [לפי טורטשינר בס' היובל למרטי, עמ' 280, וכן לשוננו ו, 337-327, שיכות המלים "ביין את בשר ולבי נוהג' שבפס' ג לפס' א, וזה שעור הדברים: (א) אמרתי אני בלבי לכה נא אנסכה ביין את בשרי ולבי נהג בשמחה וְרֹאֶה בטוב וכו' (ג) תרתי בלבי למשך (ז"א להחזיק) בחכמה ולאחז בסכלות עד אשר אראה איזה טוב וכו'.]

5 [משמ' הכתוב כמו: עד ימלא שחוק פיך ושפתיך תרועה (איו' ח כא), עי' בפרושו של טורטשינר למקום. והשוה גם את הנאמר על יוֹרֶא (משלי יא כה), לקמן רָוֶה, הִפע'.]