ב. רָבַב
פ"י, רָב, רֹבּוּ, — ירה וזרק במקור נדפס 'וורק'. חצים בקשת: וימררהו1 וָרֹבּוּ וישטמהו בעלי חצים (בראש' מט כג). וישלח חציו ויפיצם וברקים רָב ויהמם2 (תהל' יח יה). — ואמר המשורר: הרבה דרכים יש לעול, וליושר דרך יחידה לא הבינה נסוג לבב, כרב למטרה אשר מחטוא נשמר אך רב בארץ באשר יאהב רבב (ר"ש הנגיד, בן משלי שמ, ששון, קנח).