1, פ"ע רַב, רַבָּה, רַבּוּ, רֹב, רֻבְּכֶם, ― א) היה רב, הַרְבֵּה,  viel, zahlreuch sein; être beaucoup, nombreux; to be plenty, numerous:  ויהי כי החל האדם לָרֹב על פני האדמה (בראש' ו א). לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה וְרַבָּה עליך חית השדה (שמות כג כט). לפי רֹב השנים תרבה מקנתו ולפי מעֹט השנים תמעיט מקנתו (ויקר' כה יו). היום רַבּוּ עבדים המתפרצים איש מפני אדניו (ש"א כה י). ואת בקיעי עיר דוד ראיתם כי רַבּוּ (ישע' כב ט). ויבטחו על רכב כי רָב ועל פרשים כי עצמו מאד (שם לא א). כי רַבּוּ פשעינו נגדך וחטאותינו ענתה בנו (שם נט יב). כי באש יי' נשפט ובחרבו את כל בשר וְרַבּוּ חללי יי' (שם סו יו). כי רַבּוּ פשעיהם עצמו משבותיהם (ירמ' ה ו). כי רַבּוּ משובתינו (שם יד ז). כי מכת אויב הכיתיך מוסר אכזרי על רֹב עונך עצמו חטאתיך (שם ל יד). כְּרֻבָּם כן חטאו לי (הוש' ד ז). גפן בוקק ישראל פרי ישוה לו כְּרֹב לפריו הרבה למזבחות כטוב לארצו הטיבו מצבות (שם י א). נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רָבּוּ (תהל' ד ח). ראה איבי כי רָבּוּ (שם כה יט). ואיבי חיים עצמו וְרַבּוּ שנאי שקר שם לח כ. מה רַבּוּ מעשיך יי' (שם קד כד). אם חטאת מה תפעל בו וְרַבּוּ פשעיך מה תעשה לו (איוב לה ו). ברבות הטובה רַבּוּ אוכליה (קהל' ה י). ― ורבב מן, במשמ' יחסית, היה יותר רב מן: לא מֵרֻבְּכֶם מכל העמים חשק יי' בכם ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים כי מאהבת יי' אתכם ומשמרו את השבעה אשר נשבע לאבתיכם (דבר' ד ז-ח). כרתו יערה נאם יי' כי לא יחקר כי רַבּוּ מארבה ואין להם מספר (ירמ' מו כג). רַבּוּ משערות ראשי שנאי חנם עצמו מצמיתי (תהל' סט ה). ― ב) במשמ' היה גדול,  grass sein; être grand; to be large:  זעקת סדם ועמרה כי רָבָּה וחטאתם כי כבדה מאד (בראש' יח כ). ורחק יי' את האדם וְרַבָּה העזובה בקרב הארץ (ישע' ו יב). באו ימי הפקדה וכו' על רב עונך וְרַבָּה משטמה (הוש' ט ז). ― ובתו"מ: משרבו עוברי עבירה התקינו שיהא זה מלקט מתוך של זה (שביע' ד א). כרם רבעי היה עולה לירושלים וכו' ומשרבו הפירות התקינו שיהא נפדה סמוך לחומה (מע"ש ה ב). נמנו ורבו בית שמאי על בית הלל (שבת א ד; מקו' ד א). משרבו הרצחנים בטלה עגלה ערופה וכו' משרבו המנאפים פסקו המים המרים (סוטה ט ט). בתחלה היו קורין אותן אוספי שביעית, משרבו האנסין חזרו לקרותן סוחרי שביעית (ר' שמעון, סנה' ג ג). העיד ר' צדוק על זוחלין שרבו על הנוטפים שהם כשרים (עד' ז ג). בהרת יתרה מכגריס ובה מחיה יתרה מכעדשה רבו או שנתמעטו טמאין (נגע' ו ד). מאימתי טהרתן, ב"ש אומרים משירבו וישטופו, ב"ה אומרים רבו אעפ"י שלא שטפו, ר"ש אומר שטפו אעפ"י שלא רבו (מקו' א ה). פרות שניה שרבו על של שלישית וכו' הולכין אחר הרוב (מכשיר' ב יא). עצים שנפלו עליהם משקין וירדו עליהם גשמים אם רבו טהורים (שם ד י). משרבו תלמידי שמאי והילל שלא שימשו כל צרכן רבו מחלוקות בישראל ונעשו שתי תורות (תוספת' סוט' יד ט). משחרב בית המקדש רבו פרושים בישראל ולא היו אוכלין בשר ולא היו שותין יין (שם שם טו יא). כך היא גאולתן של ישראל בתחלה קימאה קימאה, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת (ר' חייא רבה, ירוש' ברכ' א א). בראשונה היו משפחות עומדות ואבלים עוברין, משרבת תחרות בציפורין התקין ר' יוסי בן חלפתא שיהיו המשפחות עוברות והאבלים עומדין (שם שם ג ב). בעון נבלות פה צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות (שבת לג.). כשהן תוהין נוזרין וכשהן מטמאין ורבין עליהן ימי נזירות מתחרטין בהן (ר' יונה, נדר' ט:). לכשיצא לא יאמר הריני מזכה וחביריי מחייבין אבל מה אעשה שחביריי רבו עלי (ת"ר, סנה' לא.). ― *ובמקור רק לְפִי רֹב: לפי רוב הקהל הן מברכין (ר' יוסי הגלילי, ברכ' ז ג).2

― פֻע', בינ' מְרֻבָּבוֹת3, ― מצוי במספר רבבה, בעשרות אלפים: צאננו מאליפות מְרֻבָּבוֹת בחוצותינו (תהל' קמד יג).

― פִע', *רִבֵּב, ― מלא בצאן מרֻבבות4: כשעירים עלי דשא, זו רוח מזרחית שמטהרת5 את העולם כשעיר, וכרביבים עלי עשב, זו רוח דרומית שהיא מרבבת את העולם כרביב (פסיק' זוט', נה:)

― הִפע', °הִרְבִּיב, ― הכפיל פי רבבה: ירביב אפרים ויאליף מנשה (ינאי, אז בזיקנה, קרוב' בראש', זולאי, עא). ― ובמשמ' המטיר: שעירים להרביב, חזיזים להעביב (ר"א קליר, אפיק מען, תפלת גשם). צבאות רביבים המרכיבים מים, צומחים כערבים על יבלי מים (הוא, אקשטה כסל, שם). כמוס באוצר שמים יפתח להרביב תלמים (נחמיה בן שלמה הנשיא, שם ימלאו, תפלת גשם, ידיעות מכון שוקן ד, רד).