*, ש"ז, — מלה מסֻפקת בקריאתה במשמ' שמן סיכה וכדו'1: ארבע מדורות אין צריכים רוב, של זפת ושל גפרית ושל גבינה ושל רבב (רב יוסף, שבת כ). רבב כדי לסוך תחת אספגית קטנה (ת"ר, שם עח:). כל תלמיד חכם הנמצא רבב2 על בגדו חייב מיתה (בשם רבי יוחנן, שם קיד.). תנן התם3, רבב על המרדע חוצץ וכו' ועל הבגדים מצד אחד אינו חוצץ, משני צדדין חוצץ (שם שם). בחוסר כל וכו' תנא בלא מלח ובלא רבב (נדר' מא.). אילמלא תפילתו של דוד היו כל ישראל מוכרי רבב (ר' אילע' בר יברכיה, סוטה מט.). דם על בגדו חוצץ, ואם טבח הוא אינו חוצץ, רבב על בגדו חוצץ ואם מוכר רבב הוא אינו חוצץ (רבא, זבח' צח:). — ובסהמ"א: אמר רב פפא, בית המלח ובית הרבב (צריך בדיקה)4 (הלכ' פסוק' לתלמידי רב יהודאי גאון הלכות פסח, 12). והרבבין מתקבצין על פניהם (כל בו הלכות נדה, קנ:).
1 [משמ' המלה ברורה בקרוב, אם לא בדיוק, לפי כל המקומות: (סיכה של) שמן או שומן, כתם של שמן וכדו', אך אין כל גזירה טבעית למלה רבב במשמ' זו. מצד אחר אין עדות מֻסמכת לקריאת המלה, שאיננה באה במקורות מא"י, ואף במקום שהבבלי מביא אותה בשם המשנה בכותרת "תנן התם", היא תוספת שאיננה בדברי התנאים שלפנינו, ואף הפעל ג. רבב (עי' שם, הערה), הקשור בשם זה, בא בנוסחאות שונות, וגם דברי האמוראים בבבלי שבת קיד. מעידים שגם הם לא ידעו את קריאתה המדיקת של מלה זו. אך כאמור בהערה לפעל ג. רָבַב, אך הקריאה רכך מתאימה שם, וכן טבעי הוא לקרא לשמן, המשמש לרכוך (כלשון ישע' א ו), רְכָךְ, וזאת כנראה צורתה הנכונה של המלה. וכן בא רך במשמ' שמן ממש במקום שלא הכירוהו במשלי יא כה: נפש בְּרָכָה תדשן ומרוה גם הוא יורא, שכונתו באמת: נפש (אדם) בְּרֻכָּהּ, ברוךְ, בשמן זה שיש בה בעצמה, היא תדֻשן, ורק מי שמרוה אחרים ירוה גם הוא. ומלה זו היא שבאה בצורה רכך בתו"מ.]
2 [עי' בערך רְבָד ובהערה שלפני זו.]
3 [הכונה למשנה מקואות ט ה, אך שם אין המלה רבב, אלא: אלו חוצצין בכלים, הזפת וחמר בכלי זכוכית וכו' על איכוף של בה"ב חוצץ ועל של רקקין אינו חוצץ, ועל המרדעת חוצץ וכו'.]
4 [על פי פסח' ה.: אמר רבה בר רב הונא, בי מילחי ובי קירי צריך בדיקה, אמר רב פפא, בי ציבי ובי תמרי צריך בדיקה.]