*, ש"נ, — תבשיל עשוי קמח, מים ושמן, דיסה: יכול יצא ידי חובתו ברביכה, ת"ל ושמרתם את המצות, מצה שצריכה שימור, יצאת זו שאנה צריכה שימור (ירוש' פסח' ב ד). התיב ר' חגיי קומי רבי יוסי, והא תניא שליש לרביכה שליש לחלות שלש לרקיקים שילשן שליש לרביכה שליש לחלות שליש לרקיקים, אמר ליה, מיגרע מן הרביכה ומוסיף על החלות ועל הרקיקין (שם סנה' יא ו). יכול יהא חצי לוג זה מתחלק לשלשת מינין לחלות ולרקיקין ולרביכה, כשהוא אומר בשמן ברביכה1 שאין ת"ל ריבה שמן לרביכה, הא כיצד, מביא חצי לוג שמן וחוציהו חציו לחלות ולרקיקין וחציו לרביכה (מנח' פט.). למימרא דחביתין הוו קדימי וכו' א"ר יהודה להחם חמין לרביכה2 (תמיד כח:). — ומ"ר °רביכין: ועל מלאכת מערכת וסלת המנחה שתהיה מנופה לפי מה שראוי והרקיקין והרביכין והחבתין (רלב"ג, דהי"א כג, אוצה"ס ב).
1 [ברגמ"ה וברש"י: רבוכה, עי' רָבַךְ.]
2 [ערוך: לרבוכה.]