°, ש"ז, — טעם מטעמי המקרא1, שצורתו בנקוד הטברני נקודה מעל לאות: ויי', ז' בטעם רביע ר"פ (מסורה בראש' יט כד). עשירי הוא רביע, לטעמים יופיע, ובהם יפגיע (דקדוקי הטעמים לבן אשר, 18). ומיני העלוי ששה והם זרקא ולגרמיה ורביע ותביר וטפחא וסליק (ר"י חיוג', שלשה ספרי דקדוק, נוט, 128). אם תאמר שני מינין צריך אתה לפסוק הטעם של ויעלו עולות באתנחתא וכו' ואם מין אחד הוא צריך אתה לקרותו באחד משאר טעמים שאין מפסיקין כגון פשטא או רביע (רש"י, חגי' ו:, ד"ה לפסוקי טעמים). והוא נקודה אחת למעלה נקודה ויוצאה בנחת וברעדה (הורית הקורא, דרנבורג, 72)2. טעם רביע, לעולם קודם לרביע שופר מעמד וכו' ולא יהיה לעולם שתי שופרות ואחריהם רביע, ואם יהיה, הראשון יהיה פסק לגרמיה וכו' (רד"ק, עט סופר, שער הטעמים, ל.). ויש פשט ואחריו רביע כמו הן גביר שמתיו לך (שם, לא:). דשא, במקצת ספרים בזקף קטן וכו' אך בספרי ספרד ובדפוס קדמון הוא ברביע (מנחת שי, בראשית א יא). עבדים, בלא רביע (ר"מ לונזאנו, אור תורה, שמות כ ב). — ובספרי אמ"ת יש שני מיני רביע, אחד רביע גדול והשני רביע מֻגרָשׁ. — ועי' ב. רְבִיעִי.