רָבַךְ

1, קל לא נמצא במקרא.

— הָפע', בינ' מֻרְבֶּכֶת, מֻרְבָּכֶת, — בלולה קמח ושמן ומים חלוטה ברותחין ואפויה מקצת: על מחבת בשמן תעשה (המנחה) מֻרְבֶּכֶת תביאנה (ויקר' ו יד). והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן וסלת מֻרְבֶּכֶת חלת בלולת בשמן (שם ז יב). וללחם המערכת ולסלת למנחה ולרקיקי המצות ולמחבת וְלַמֻּרְבֶּכֶת ולכל משורה ומדה (דהי"א כג כט). — ובסהמ"א: וכיצד היא המורבכת, חולטה ברותחין ואופה אותה מעט ואחר כך קולה אותה בשמן על האלפס וכיוצא בזה (רמב"ם, מעשה הקרבנות ט יט). — ואמר הפיטן: קומה להדריר אֻמה נפרכת, רחשה יחשב כמנחת מרבכת (ר' יוסף בן אביתור, אלהים אמץ, שעה"ש 15). קיץ למזבח הם בני בי רב, קרבן העם לכפר תלמיד עם צורב, רחש מרבך זה מזה לא נתקרב (אלהים אל דמי, סליח' מוס' יוה"כ).

— קל, בינ' פָעוּ', נק' רְבוּכָה, — כמו הָפע': ובמצה שלשה מינין, חלות ורקיקים ורבוכה (מנח' ז א). הנזירות באה שתי ידות במצה שבתודה, חלות ורקיקים ואין בה רבוכה (שם שם ב). מנחת כהן גדול באה תמיד, באה תדיר, באה רבוכה וקריבה חצאין וכו' (תוספת' שם ז יד). תעשה מורבכת, מלמד שנעשית ברותחים כל צורכה, אין לך רבוכה בתורה אלא זו ורבוכה שבתודה שבמילואים (ספרא ויס, צו, פרק ד). נותן רביעית לרבוכה ורביעית לשני מינים, מחצה לחלות ומחצה לרקיקין (שם שם פרק יא). ועי' א. רְבִיכָה. — עב' °רָבַךְ, נמוג ונמס: אמל ורבך חמישי כהנבך2 (ר"א קליר, אמל, קרוב' פורים).

— פִע', רִבֵּךְ, — חלט ברותחין, ואמר הפיטן: גם כון טבחת וגדודי שובך באש עברתו השיק וריבך (רסע"ג, איכה רחובות, סליח' ת"ב, סדור רסע"ג, שכו).

— הִפע', °הִרְבִּיךְ, — טגן בשמן ובמים: מחבת, כלי להרביך איזה דבר (ר"ד מן התפוחים, צמה דוד, כח:). עבריות).



1 [בערב' רַבַכַ ربك, באשור' רַבָכֻ, בלל קמח במים ושמן וכדו', כמו בעבר'.]

2 [המן היה אמלל ונמוג כאשר נבוך ע"י החדש החמשי, שאי אפשר להשמיד בו את ישראל, משום שכבר ארעה להם צרה אחרת בחדש זה.]