רְבִעִי, מ"ר רְבִעיִם, נק' רְבִיעִית, רְבִיעִת, רְבִיעִית, — שם מספר סדורי מן אַרְבָּעָה, vierter; quatrième` fourth: ויהי ערב ויהי בקר יום רְבִיעִי (בר' א יט). ושם הנהר השלישי חדקל וכו' והנהר הָרְבִיעִי הוא פרת (שם ב יד). ודור רְבִיעִי ישובו הנה (שם יה יו). והטור הָרְבִיעִי תרשיש ושהם וישפה (שמות כח כ). ובשנה הָרְבִיעִית יהיה כל פריו קדש הלולים ליי' (ויקר' יט כד). ביום הָרְבִיעִי נשיא לבני ראובן אליצור בן שדיאור (במד' ז ל). ליששכר יצא הגורל הָרְבִיעִי (יהוש' יט יז). ויהי ביום הָרְבִיעִי  וישכימו בבקר ויקם ללכת (שפט' יט ה). ויולדו לדוד בנים בחברון ויהי בכורו אמנון וכו' ומשנהו כלאב וכו' והשלשי אבשלום וכו' וְהָרְבִיעִי אדניה בן חגית (ש"ב ג ב-ד). ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הָׁרְבִיעִִית וכו' ויבן הבית ליי' (מ"א ו א). בשנה הָרְבִיעִית יסד בית יי' בירח זו (שם שם לז). הדבר אשר היה על ירמיהו על כל עם יהודה בשנה הָרְבִעִית ליהויקים בן יאשיה מלך יהודה (ירמ' כה א). בעשתי עשרה שנה לצדקיהו בחדש הָרְבִיעִי בתשעה לחדש הבקעה העיר (שם לט ב). אשר הכה נבוכדראצר מלך בבל בשנה הָרְבִיעִית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה (שם מו ב). הדבר אשר צוה ירמיהו הנביא את שריה בן נריה בן מחסיה בלכתו את צדקיהו מלך יהודה בבל בשנת הַרְבִעִית למלכו (שם נא נט). וארבעה פנים לאחד פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם והשלישי פני אריה וְהָרְבִיעִי פני נשר (יחזק' י יד). ונבא ירושלם ונשב שם ימים שלשה וביום הָרְבִיעִי נשקל הכסף והזהב והכלים בבית אלהינו ( עזרא ח לג).  ואישי הוליד את בכרו אליאב ואבינדב השני ושמעא השלישי נתנאל הָרְבִיעִי וכו' (דהי"א ב יג-יד). הָרְבִיעִי לחדש הָרְבִיעִי עשהאל אחי יואב (שם כז ז). — וְהָרְבִיעִי, במשמ' החֹדש הרביעי בשנה, תמוז: ויהי בשלשים שנה בָּרְבִיעִי בחמשה לחדש ואני בתוך הגולה על נהר כבר (יחזק' א א). צום הָרְבִיעִי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה (זכר' ח יט). — ובני רְבִיעִים, בני רִבֵּעִים, בני הדור הרביעי, בני נכדים: ויאמר יי' אל יהוא יען אשר הטיבת לעשות הישר בעיני וכו' בני רְבִעִים ישבו לך על כסא ישראל (מ"ב י ל). הוא דבר יי' אשר דבר אל יהוא לאמר בני רְבִיעִים ישבו לך על כסא ישראל (שם יה יב). ועי' רְבִיעִית. — ובתו"מ: מזגו לו כוס שלישי מברך על מזונו, רביעי גומר עליו את ההלל וכו' (פסח' י ז). אם אומר אתה רביעי לאחרים במנין, וכשאתה אומר רבָעי בן ארבע שנים (בן עזאי, פרה א א). — *ויום רְבִיעִי, ובקצור רְבִיעִי, במשמ' היום הרביעי בשבוע: ביום הראשון בראשית ויהי רקיע, בשני יהי רקיע ויקוו המים וכו' ברביעי יהי מאורות וישרצו המים (תענ' ד ג). חל להיות יום ארבעה עשר וכו' בשלישי או ברביעי, כפרים מקדימין ליום הכניסה (מגי' א ב). בתולה נשאת ליום הרביעי ואלמנה ליום החמישי (כתוב' א א). השיר שהיו הלוים אומרים במקדש, ביום הראשון היו אומרים וכו' ברביעי היו אומרים וכו' (תמיד ז ד). ויש במה שנברא ביום הראשון טומאה, בשני אין בו טומאה, בשלישי יש בו טומאה, ברביעי ובחמישי אין בהם טומאה (כלים יז יד). — *ורביעי לטומאה: הרביעי בקודש פסול והשלישי בתרומה (חגי' ג ב). כלים הנוגעין במת ואדם בכלים וכלים באדם טמאין טומאת שבעה, הרביעי בין אדם בין כלים טמאים טומאת ערב (אהל' א ג). הראשון והשני והשלישי שבקודש טמאין ומטמאין, הרביעי פוסל ולא מטמא (טהר' ב ה). — ובסהמ"א: והם התחלות לחכמות השכליות הנודעות בדרכי המופת ונקראות האחרות תולדות לראשונות והם מושכלות שניות או שלישיות או רביעיות וכו' (רוח חן ג). בהחזירה אליו בלקוחים הרביעיים כאמור הוא אשה בבתוליה יקח (ר"י מוסקאטו, נפוצות יהודה מג). — °ובחכמת הרפואה, שחפת רביעית, קדחת רביעית1 השחפת הרביעית וכל מיני שגעון והפחד והרעד של איברים (ר"ש דונולו, חכמוני ח א). ואם תהיה (הקדחת) שלישית או רביעית ודומיהן יקח רפואתה ממקומה המיוחד (נרבוני, ארח חיים, בקדחת הדקה, כ"י ביהמ"ד שכטר)). ויהי בעת ההיא ויפול המלך אלכסנדר בחולי ויהי חליו קדחת רביעית (יוסיפון, גינצבורג, קצו). — °ושִׁנַּיִם רביעיות, השנים החותכות שמספרן ארבע, ואמר המשורר: ושנים בפיו נתן חזקים, ולשלש חלקים נחלקים, להדק טוחנות קבע ולכתוש, וניבים חברם לשבור ולכתוש, ויש מהן רביעיות נטועות, לאותיות אשר הנה מציעות (ר"י זבארה, בתי הנפש, בספר שעשועים, דודזון, 158). — °ובדקדוק, מלה רביעית, מלה בת ארבע אותיות השרש: ואלה קצות המלים הרבעיים, רטפש וכו' זרזיף וכו' פתגם וכו' וכאלה יש בלשון עברית מעט מזער מלים רביעיים (מנחם, מחברת בית, 40). כל הפעלים שניים או שלישיים או רביעיים (ראב"ע, צחות, כט.). וטפסריך, כמו שריך והמלה רביעית בלי חבר (הוא, נחום ג יז). —  °ורביעי במשמ' חלק מדרגה רביעית שבמעלה, המחֻלקת לרגעים, שניים, שלישיים ורביעיים: וכל רהט ורהט נחלק לס' חלקים נקרא כל חלק מהם לגיון, וחכמי ישמעאל קורין לו שבר שני, וכל א' וא' מהשניים האלו נחלק לס' חלקים שלישיים, וכל שלישי ושלישי נחלק לס' רביעיים (ראב"ח הנשיא, צורת הארץ, פתח ג). וכל רגע מהם (נחלק) לששים רגעי רגעים או לרגעים שניים וכו', וכן השניים לשלישיים והשלישיים לרביעיים (הוא, ס' העבור, 16). והיה הכל שפ"ט מעלות וששה רגעים וכ"ג שניים וג' שלישיים וכ"ד רביעיים וב' חמשיים (ר"י הישראלי, יסוד עולם ג יב). י' ראשונים, מ"ה שניים, נ"ח שלישיים, מ"ז רביעיים (רלב"ג, מעשה חושב, 55). — °ובאיצטגנינות, קשת רביעית, עי' קֶשֶׁת.  — °ורביעי במשמ' בן הדור הרביעי2, ואמר הפיטן: ויתחזק בקשט בקידה לקמם קהליו, וישב ברגש ברון לרחם רביעיו, ויתחזק בשקט בשלום לשפר שתוליו (ינאי, ויתחזק, קרוב' בראש' זולאי, עג).