ב. רְבִיעִי
°, ש"ז, — כמו ב. רְבִיעַ, טעם מטעמי המקרא: ומיני הידיעה פזר וזרקא, ומין העלוי אחד והוא הרביעי (ספר הנקוד לר"י חיוג, שלשה ספרי דקדוק, נוט, 129). דע, כשהאתנח ראוי להיות במלה הסמוכה לס"פ, בין בפסוק קצר, בין בפסוק ארוך, אם המלה שבס"פ ארוכה ישתנה לגרש רביעי (ר' שלמה בעל מרכבת המשנה, תלמוד לשון עברי, 378).