* 1, ש"נ, — עונת ירידת גשמים: מאימתי כל אדם מותרין בלקט וכו' ובזיתים משתרד רביעה שניה, א"ר יהודה והלא יש שאינן מוסקין את זיתיהם אלא לאחר רביעה שניה (פאה ח א). כמה יהא חורש, כתלמי הרביעה (כלא' ב ג). המלקט עשבים לחים עד שייבש המתוק, והמגבב ביבש עד שתרד רביעה שניה, עלי קנים ועלי גפנים עד שישרו מאביהן והמגבב ביבש עד שתרד רביעה שניה, ר' עקיבא אומר, בכולן עד שתרד רביעה שניה, כיוצא בו המשכיר בית לחבירו עד הגשמים, עד שתרד רביעה שניה, המודר הנאה מחבירו עד הגשמים, עד שתרד רביעה שניה, עד אימתי עניים נכנסין לפרדסות, עד שתרד רביעה שניה, מאימתי נהנין ושורפין בתבן ובקש של שביעית, משתרד רביעה שניה (שביע' ט ו-ז). סדר תעניות אלו האמור ברביעה ראשונה (תענ' ג א). עד הגשמים, עד שיהיו גשמים, עד שתרד רביעה שניה, רשב"ג אומר, עד שיגיע זמנה של רביעה (נדר' ח ה). אומר אדם לחברו נכש עמי ואנכש עמך, עדור עמי ואעדור עמך, עדור עמי ואנכש עמך, כל ימי גריד אחד, כל ימי רביעה אחד, לא יאמר לו חרוש עמי בגריד ואני אחרוש עמך ברביעה (ב"מ ה י). אין מחייבין אותו להיות חורש חריש דק אלא גס כתלמי הרביעה (תוספת' כלא' א יז). אילו הן מדבריות, היוצאות בפסח והנכנסות ברביעה (שם יו"ט ד יא). עד מתי שואלין, עד שתגיע זמנה של רביעה ר' מאיר אומר בכירה בשלשה, בינונית בשבעה, אפילה בשבעה עשר וכו' (שם שם ג). איזהו רביעה שנייה, משתגיע זמנה של רביעה, דברי ר' מאיר, וחכמים אומרים כדי שתרד רביעה שנייה, ר' יוסי אומר, כל שתלוי ברביעה משתרד רביעה שנייה, כל שאין תלוי ברביע' משתגיע זמנה של רביע', רבן שמעון בן גמליאל אומר, גשמים שירדו שבעת ימים זה אחר זה ולא פסקו יש בהן כדי רביעה שנייה, כמה ירדו גשמים ויהא בהן כדי רביעה שנייה, מלא הכלי של שלשה טפחים, דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר ראשונה טפח ושנייה טפחיים ורביעה שלשה טפחים וכו' ולמה נקרא שמה רביעה שרובעת את הארץ (שם שם ד). בחדש השני בי"ז לחודש, זה מרחשון שהוא שני לתשרי שבו נברא העולם ובו כימה עולה והיא היתה זמנה של רביעה, חכמים כדברי ר' אליעזר למבול (סדר עולם רבה ד, רטנר, י.). וכמה גשמים ירדו ויהא אדם צריך לברך, ר' חייא בשם רבי יוחנן, בתחילה כדי רביעה ובסוף כדי שיודחו פני הקרמיד (ירוש' ברכ' ט ג). אילו דברים שעושין לאבל בימי אבלו, דורכין את עבטו וכו' וזורעין את נירו פשתן ברביעה (ר' יודה, שם מו"ק ב א). שמעתי שכל הזורע ברביעה ראשונה ברד מלקה אותו וכו' (ברכ' יח:). איזהו חדש שהארץ מוציאה דשאים ואילן מלא פירות, הוי אומר זה תשרי ואותו הפרק זמן רביעה היתה וירדו גשמים וצמחו (רבי אליעזר, ר"ה יא.). עשרה תנאין התנה יהושע, שיהו מרעין בחורשין וכו' ומהלכים בשבילי הרשות עד שתרד רביעה שניה (ב"ק פ:– פא.). מעשה שתפסו דג אחד בעכו עד שלא ירדה הרביעה והיו שמין אותו ג' מאות ליטרין ולא מצאו בו אלא ב' מאות, אמר להן זקן אחד אלו ירדה הרביעה היו מוצאין בו יותר, משירדה הרביעה תפשו דג אחד והיו שמין אותו ב' מאות ליטרין ומצאו בו ש' (מד"ר דבר' ז). — ובסהמ"א: יורה היא רביעה הנופלת לאחר הזריעה שמרוה את הארץ ואת הזרעים, ומלקוש, רביעה היורדת סמוך לקציר למלאת התבואה בקשיה (רש"י, דבר' יא יד). — ואמר המשורר: הנה ימי הקר כבר עברו, וימי רביעה2 הסתיו קברו (ר"ש הנגיד, הנה ימי, שעה"ש 32).