רָגַג
° 1, פ"ע, — נכסף, התגעגע begehren, sich sehnen; désirer; to desire, long: ואמר הפיטן: באין חטאת נוהגת ולא עולות מצדיקים, לבד בך רוגגת קדשת שמך להקים (בנימין בן אברהם, ברוך אלהי עליון, ערבית ליל צו"כ, מחז' איטל' ב, עה.). — ובינ' פָעוּ', רָגוּג, נֶחְמָד, ואמר הפיטן: ישמחו ברוכים בשמחת תורה, גאולים דרושים הדורים וכו' קדושים רגוגים שלימים תמימים (מחז' ויטרי, 460).
— פֻע', °רֻגַּג, בינ' מְרֻגָּג, — נחמד: קול יוסף עבדך זמר זה נבזה או נחמד ומרגג להיות בוחן אם יש בו חק אם לא עלה על גג (יוסף בן יהודה זארק, ניב שפתים, כ"י Jews College, לונדון).
1 [כנראה בא פעל זה אף במקרא, כי במקו': לבי ובשרי יְרַנְנוּ אל אל חי (תהל' פד ג) מסתברת הקריאה ירגגו, כלו' יכספו ויתגעגעו; השוה: צמאה לך נפשי כמה לך בשרי (שם סג ב).