רֶדֶד
*, ש"ז, — חלק זה של האהל וכדו' המרֻדד על הקרקע, שֹׁבֶל, Schleppe; trâine; train: כזית מן המת על הרדד או על גביו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת1 (תוספת' אהל' ח א).
1 [מלים אלו שבתוספת' באות במק' הנאמר במשנה אהלות ז ב: מקצתו (של האהל) מרודד על הארץ טומאה תחתיו או על גביו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, ע"כ. ולפי זה הגיה הגר"א בצדק גם בתוספתא: כזית מן המת תחת הרדד או על גביו.]