פו"ע, —  א) דרך וכבש האדם ענבים בגת, treten, pressen; poser le pied sur, presser; to tread, press: שלחו מגל כי בשל קציר באו רְדוּ1, כי מלאה גת השיקו היקבים כי רבה רעתם יואל ד יג. —  ב) במשמ' כבש ונגש הנוגש את העבד, המושל את בני הארץ, pressen, unterjochen; opprimer, subjuguer; to opress, enslave:  כשכיר שנה בשנה יהיה עמו לא יִרְדֶּנּוּ בפרך לעיניך ויקר' כה כג.  מכה עמים בעברה מכת בלתי סרה רֹדֶה באף גוים מרדף בלי חשך ישע' יד ו2.  במקהלות ברכו אלהים אדני ממקור ישראל שם בנימין צעיר רֹדֵם3 שרי יהודה רגמתם תהל' סח כז-כח.  את הנחלות לא חזקתם ואת החולה לא רפאתם וכו' בחזקה רְדִיתֶם אתם בפרך שם לד ד. —  ורדה באדם ובבהמה, בעם, במשמ' זו:  נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וְיִרְדּוּ בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ4 ובכל הרמש הרמש על הארץ בראש' א כו.  פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה וּרְדוּ5 בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ שם שם כח.  וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך לא תעבד בו עבדת עבד וכו' לא תִרְדֶּה בו בפרך ויקר' כה לט-מג.  ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תִרְדֶּה בו בפרך שם שם מו. כשכיר שנה בשנה יהיה עמו לא יִרְדֶּנּוּ בפרך לעיניך שם שם כג.  ונתתי פני בכם ונגפתם לפני איביכם וְרָדוּ בכם שנאיכם ונסתם ואין רדף אתכם שם כו יז.  כי הוא (שלמה) רֹדֶה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה בכל מלכי עבר הנהר מ"א ה ד.  לבד משרי הנצבים לשלמה הָרֹדִים בעם העשים במלאכה שם שם ל.  אלה שרי הנצבים אשר על המלאכה לשלמה חמשים וחמש מאות הָרֹדִים בעם העשים במלאכה שם ט כג; וכעין זה דהי"ב ח י.  ולקחום עמים והביאום אל מקומם והתנחלום בית ישראל על אדמת יי' לעבדים ולשפחות והיו שבים לשביהם וְרָדוּ בנגשיהם ישעיה יד ב.  מן הממלכות תהיה שפלה לא תתנשא עוד על הגוים והמעטתים לבלתי רְדוֹת בגוים יחזק' כט יה.  כצאן לשאול שתו מות ירעם וַיִּרְדּוּ6 בם ישרים לבקר וצורם לבלות שאול מזבל לו תהל' מט יה. וכנוח להם ישובו לעשות רע לפניך ותעזבם ביד איביהם וַיִּרְדּוּ בהם נחמ' ט כח. —  ורדה בקרב האויבים במשמ' זו:  מטה עזך ישלח יי' מציון רְדֵה בקרב אויביך תהל' קי ב. —  ובלי השלמה, רָדָה, שלט כמושל עריץ:  וְיֵרְדְּ מיעקב4 והאביד שריד מעיר במד' כד יט.  וְיֵרְדְּ מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ5 תהל' עב ח. —  ואמר בן סירא:  אהללה נא אנשי חסד וכו' רודי ארץ במלכותם ואנשי שם בגבורתם ב"ס גני' מד א-ג. —  ובתו"מ, רדה האב את הבן, הרב את התלמיד וכדו', יסר והעניש אותו6, züchtigen; châtier; to chastise:  יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו מכות ב ב; ספרי דבר' קפב.  האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו שהיכו והזיקו הרי אלו פטורין תוספת' ב"ק ט יא.  ואיש כי יכה כל נפש אדם יכול וגו' יכול אף המזיד והשוגג וכו' והרודה בבנו ובתלמידו במשמע ת"ל וכי יזיד וכו' מכי' משפטים מסכ' דנזיקין ד.  אם היה רבו רודהו והפיל את שינו וכו' הרי זה קונה עצמו בייסורין שם שם ט משל למלך בשר ודם שאמר לפדגוג רדה את בני אבל משאלך לי רדהו מפני שרחמי האב על הבן ספרי במד' קה.  מי הוא זה שבא לרדותינו בתוך ביתינו וכו' מי הוא זה שבא לצנעינו בתוך ביתינו רבי, ירוש' ביצה ה ב.  מקל של בהמה של מתכת מקבל טומאה, מה טעם הואיל ואדם רודה בהן שבת נב:.  דודנים, שהם בני דודיהן של ישראל, רודנים, שהן באים ורודין אותם ר' סימון, מד"ר בראש' לז.  משל למדינה שהיו לה שני פיטרונין אחד עירוני ואחד בן המדינה וכעס עליהן המלך ובקש לרדותן, אמר המלך אם רודה אני אותם בפני המדינה עכשיו הן אומרים אילו היה עירוני כאן היה מתקיים עלינו וכו' כך וכו' אם אני רודה אותן (את אנשי סדום) ביום עכשיו הן אומרין אלו היתה לבנה שם היתה מקיימת עלינו, אם אני רודה אותן בלילה עכשיו הן אומרין אילו היתה החמה שם היתה מתקיימת עלינו אלא נקם מהם בששה עשר בניסן וכו' רבי לוי, שם שם נ.  לא יסור שבט מיהודה זו סנהדריןן שהיא מכה ורודה שם שם צח.  האדם שאני הולך אצלו עבד הוא ואינו מקבל מוסר וכו' אם אני הולך לרדותו אני הולך שם שמות ג.  אין רודה הקב"ה את הרשעים אלא במטה שם שם ט.  עד שלא חטא שלמה היה רודה בשירים ובשירות והיה מושל על השרים שם במד' יא.  לעבד רע שהיה נמכר והלך אחד לקנותו, ידע בו שהוא רע לקח עמו כבלים ומגלבים שאם יסרח יהא רודה אותו בהן שם שם יג.  ויקח יהושע את עכן וכו' ואת בניו ואת בנותיו כדי לרדותן שם שם כג.  הריני בורא את העולם ומי שהוא חוטא אינו קשה לרדותו בו פסיק' רב', בחדש שביעי. — *רדה האליל את עצמו תחת כל העולם, כביכול גרש את האלהים מתחת העולם:  כל הצלמים אסורין וכו' וחכ"א אינו אסור  אלא כל שיש בידו מקל או צפור או כדור וכו' מקל, שרודה את עצמו תחת כל העולם כולו4 במקל, ציפור, שתופש את עצמו תחת כל העולם כולו כציפור, כדור, שתופש את עצמו תחת כל העולם כולו ככדור, תנא, הוסיפו עליהן סייף, עטרה וטבעת, סייף מעיקרא סבור לסטים בעלמא ולבסוף סבור שהורג את עצמו תחת כל העולם כולו וכו', טבעת מעיקרא סבור אישתיימא בעלמא ולבסוף סבור שחותם את עצמו תחת כל העולם כולו למיתה ע"ז מ: - מא..  *ורדה את העולם, ורדה לפלוני במשמ' רדה ומשל בו:  יבא צלמנו ודמותנו וירדה לשאינו צלמנו ודמותנו רבי יעקב דמן כפר חנין, מד"ר בראש' ח.  פלטה נפשי מאותו רשע שהוא חרבך שבו אתה במקור נדפס 'עתה' רודה עולמך שם שם עה. —  *ובלי השלמה, רדו המינים, השתלטו, היו למעלה ראש4:  באו להר הבית וכו' ומכה את הזכר ונרתע לאחוריו ונוטל ומקדש כדי שיראה על פני המים, ר' יוסי אומר אל תתנו מקום לצדוקים לרדות5 אלא הוא נוטל ומקדש פרה ג ג. —  ובסהמ"א:  ואין לנו אלא לתת להם (לעבדים בשבת) נפישה לבילתי רדותם במלאכה ולהודיעם כבוד שבת בזה תשו' הגאו' הרכבי, יא.  שופטים, דיינים הפוסקים את הדין ושוטרים, הרודין את העם אחר מצותם במקל וברצועה עד שיקבל עליו דין השופט רש"י, דבר' יו יח.  אמר דוד, רבונו של עולם, הצילני מדינו של ישראל שאם אטהו או ארדה את ישראל בעבודתו אני נענש הוא, ש"ב כב מד, בשם מדרש אגדה.  ואת חרשיה גרמי וכו' גורר בשיניו את סביבות העצם או החרש לרדות מעליו בשר הדבוק בו הוא, יחזק' כג לד.  תחת כל העולם כולו, לשון גנאי נקיט, כלומר שרודה על כל הוא, ע"ז מא..  ויהושע לזקנים, ולא רצה למסרה לשבעים זקנים שהיו רודים ושוטרים על ישראל הוא, אב' א א.  היא (הכניעה) מרחקת מן האדם הגדולה והגאון והגובה והתפארת והשררה ורדות בכל וחמוד מה שהוא גדול ממנו ר"י א"ת, ח"ה, הכניעה, פתיחה.  מטילי אימה על הצבור שלא לשם שמים, זה הרודה צבור בחזקה והם יראים ומפחדים ממנו רמב"ם, תשובה ג יג.  ראשי גליות שבבבל במקום מלך הן עומדים ויש להן לרדות את ישראל בכל מקום ולדון עליהן בין רצו בין לא רצו הוא, סנהדרין ד יג.  וכן מקל של בהמה של מתכת הואיל ואדם רודה אותה בו מקבלת טומאה הוא, כלים ח ט.  ובני רשפיו לרגעים ירדוני [ובאפס יד] ירדוני ר"י חריזי, תחכמוני יד, 149.  אללי לי כי עוני כליו עדה ועדה על נאות גילי ונצו, על עליצותו ונצו, ועלי חבליו ידה, ובני יגוני תרגל ורדה הוא, שם שם, 491.  אוסף המדות החמודות, וכולל בלבו סודות התעודות, ורעיוני שכלו בכל עבר רודות הוא, שם מו, 509. —  ואמר הפיטן:  נבהל לשוע בקוצר בהיכל לבל רדות עם קדש רב בצעיר יוסי בן יוסי, אתה כוננת, מחז' איטל' א, ט.  זכור צג בפרק להסגיר שרידי, קם בראש דרכים לסעוד את רודי ר"א קליר, זכור איש, קרוב' זכור.  חשב חשוש בעולים ויורדים ויבן כי בו יהו רודים הוא, איכה את, קינ' ת"ב.  איכה אשפתו פתוח כקבר ולרודי באף הוסיף אבר הוא, איכה אשפתו, שם.  קלוס שמו בהמוני רודה בקרב מוני הוא, מעשה אלהינו, מוסף יוה"כ.  למה תישן ובני דישן וניני יקשן רדו רדה שמואל, שננו לשונם, אהבה וירא.  רודים המגדילים ילבשו בשת וכלמות אליה בר שמעיה, אפס הוד, סליח' יום ז.  ורודה וצודה בצידיו, אש תאכל בדיו יצחק גיאת, באשמורת הבקר, סליח' ב עשי"ת.  חבל על רודי, נגף שוללי רדידי משלם ברבי קלונימוס, אפיק, יוצ' ב פסח.  קדוש גאון תעדה והדך רשעים ורדה, אך פדה תפדה את בכור האדם רשב"ג, מי כמוך, שעה"ש 49. —  ואמר המשורר:  ותני לציון יום אשר בכיה יפרץ כמו פרצו נחליה על בת יהודה האסורה בין רודים ומכבידים כבליה ר"ש הנגיד, הנה יחידתי, ברודי, 49.  יהירים בפרך רדיה וצרים חנם מעבדה יצחק משכראן, אסורה, שעה"ש 87.  ניצוץ דבריו יכילוהו ספריו היחתו אש בחיקם ואש לא תרד בנערת ר"י הלוי, עין נדיבה, שם 90.  ורודי דחק ודודי רחק הוא, יונה נשאתה, שם 113.  לי רצוני יצוה ארדה כמאז ברודי ראב"ע, איחרה עת, איגר 142.  רמה ימינך עלי משנאך ובו תרדי ותשליך עלי אדום נעלך הוא, אכסף לימים, רשות ב פסח, ברודי, ידיעות המכון ו, ה.  גם שדי חמד פדה ובמורדי אורך רדה נפשם צדה הוא, איפה בני, שם 144  באתי במעמקי מים ושבלת שטפתני רדו בי כל כלבי גוים נוטרה כרמיהם שמוני ר"י נגארה, יאחזני, עולת תמיד. —  °ובהגיון, הרודה, המשפט הרודה, übergeordnet; préposé; superordinated: מלבי"ם, יסודי חכמת ההגיון.

—  פִע', רִדָּה, יְרַד, —  רדה עם המלחמה את האויב, הכה ונצח אותו, כבש, schlagen, besiegen; vincere; to beat:  אז יְרַד4 שריד לאדירים עם יי' יְרַד לי בגבורים שפט' ה יג. —  ובתו"מ במשמ' משאלת, רדה יצרו, כבש אותו:  וארדן, שרדה5 את יצרו סוטה יב.. — *ורִדָּה את האדמה, כבש וסלל דרך:  חצר גדולה שירדו בה גשמים והיה בה בית האבל או בית המשתה מביא תבן בידו ומרדה6 אבל לא ירדה בידו ובקופה כדרך שעושה בחול תוספת' שבת יד ד.  כיצד (צדין את האישות במועד) שלא כדרכו נועץ שפוד ומכה בקורדום ומרדה האדמה תחתיה מו"ק ז.. —  *וכמו קל במשמ' יִסֵּר וענש:  שכל המונע בנו מן המרדות סוף סוף בא לתרבות רעה ושנאהו, שכן מצינו בישמעאל שהיו לו געגועים על אברהם אביו ולא רידהו ויצא לתרבות רעה ושנאהו והוציאו מביתו ריקם וכו', כיוצא בו ויאהב יצחק את עשן לפיכך יצא לתרבות רעה על אשר לא רידהו וכו' כיוצא בו דוד שלא ייסר לאבשלום בנו ולא רידהו יצא לתרבות רעה וכו' וכיוצא בו עשה דוד באדוניה שלא רידהו ביסורין ולא גער בו ולפיכך יצא לתרבות רעה וכו' ואף יעקב אבינו יסר את בניו ורידה אותם ולמדם את דרכיו מד"ר שמות א. —  ובסהמ"א:  ויש מפרשים וכעכס אל מוסר אויל במכת רידוי שמכים ומרדים בעת שמייסרין אותו ר"י בן נחמיאש, פי משלי ז כב. —  ואמר הפיטן:  זרוים ענה ויגה ולא מלב לכלותם, חבו לפניו ורדם בהסרת טבעת להחלותם מנחם ברבי מכיר, אדם בקום, תענ' אסתר.  הייתי כעבד והם מושלים ולא אדע מי לי אדון, זה רודה וזה מרדה וזה עושה בעברת זדון אללי לי, שחר' ת"ב ספרד'.

—  הִפע', יַרְדְּ, —  הִרְדָּה האל מלכים לפני פלוני, נתן לו לכבש אותם ולשעבדם, unterwerfen; subjuguer; to subdue:  מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים יַרְדְּ ישע' מא ב. —  ואמר הפיטן:  ותשקוד להזמין אורח ולהאכילו טוב מפעליך ולהרדותו במעשה ידיך יוסי בן יוסי, אתה כוננת, עבודת יוה"כ.  בדמות עזו ערבו לחיות ולא למות דבק עזר לסמכו וירדימו בכל דמות רסע"ג, באדני יצדקו, עבודת יוה"כ, סדור רסע"ג, רפב.

—  נִפע', *נִרְדָּה, נרדה אדם, —  יסרו וענשו אותו:  משל לבן מלכים שהיה לו פדגוג, כל זמן שהיה סורח היה פדגוג שלו נרדה, ולבן מלכים שהיתה לו מניקה, כל זמן שהוא סורח היתה מניקתו נרדת רב כהנא בר מלכיה, מד"ר בראש' לא. —  ובסהמ"א:  נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו מה חטאו ישראל מכל שבעים אומות להיות נרדים בעבודת פרך רש"י, שמות ב יד.  ויראו שטרי בני ישראל את חבריהם הנרדים על ידם הוא, שם ה יט. —  ואמר הפיטן:  הומר תארם (של אדם וחוה) והומר פחדם להרדות מכל ולא לרדות בכל יוסי בן יוסי, אזכיר גבורות, עבודת יוה"כ. —  ואמר המשורר:  ואהיה למס עבד, נרדה במעמס כבד ר"י הלוי, אל יעלז, דיואן ג, 134.  וכל משוש חבל ומעדן גרש ועונשם פורש ושלשתם נרדו דמות צלם אדם, כנף רננים, פזמונים, כג:.  התנחמי עדה וכנור נבל לקחי ביד ושאי לקונן זמר אל אור אשר נרדה לימים חבל התנחמי עדה, שם, לג:. —  °ובהגיון, הנרדה, המשפט הנרדה, üntergeordnet; subordonné; subordinated: מלבי"ם, יסודי חכמת ההגיון.