רֹגֶשׁ
*, רוגש, ש"ז, — כמו רִגְשָׁה: אשר יחדו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש1, הפר היה קרב בעשרים וארבעה כדי שיהא הרוגש מרגיש2 (מד"ר במד' יח).
1 [כך נכון בדפוס ויניציאה ש"ה, ובדפוסים שונים נוספה כאן המלה כדתנן, וטעות היא, כי בלשון המשנה (יומא ב ז: פר קרב בעשרים וארבעה הראש והרגל וכו') אין כל נימוק כזה נתן.]
2 [כלו' שיהא קהל מתקהל. ואלמלי שכתוב הרוגש מלא בכל הדפוסים, היה אפשר לגרס: שיהא הָרְגֵּּשׁ מַרְגִּישׁ, כי אין סבה לומר כאן הרוגש בה"א הידיעה.]