רִדּוּד
° ש"ז, — א) מעשה המְרַדֵּד והמשטח, תכונת הדבר המְרֻדָּד: מעשה מורד, מרודדין כמין רידוד טס דק ואין בולטין בעוביו ולא חקוקין בשיקוע (רש"י, מ"א ז כט). רידודי טסין לציפוי הקרשים (הוא, שבת מט:, ד"ה משום דכתיב). הרקוע היא הפרישה והרדוד כמו וירקעו את פחי הזהב (רד"ק, ישע' מב ה-ו). מצב האדם והעם המרֻדד ומֻדבר תחת רגלי העריץ, ואמר הפיטן: מבור תחתיות רדודי לחץ עקרבי גדודי מהר וקדר מדדי, קול דודי (שלמה הבבלי, אור ישע, יוצ' א פסח). — ובמשמ' הפח המרֻקע, Metallplatte; lame de métal; plate (of metal): אזי יתעורר הכח ההוא לא לבד ברדוד הפנימי אך גם ברדוד החיצוני (יאוועל, למודי הטבע, קיד:).