קל לא נמצא במקורות הקדומים.

—  נִפְעַּ'ְ,ִּ נִרְדַּמְתִּי, נִרְדָּם, יֵרָדֵם, — נִרְדַּם הָאָדָם, תקפה אותו שֵנה, התנמנם וישן בשֵנה עמֻקה, einschlafen; s'endormir; to fall asleep ותבא אליו בלאט ותתקע את היתד ברקתו ותצנח בארץ והוא נִרְדָּם1 ויעף וימות (שפט' ד כא). ויונה ירד אל ירכתי הספינה וישכב וַיֵּרָדֵם ויקרב אליו רב החבל ויאמר לו מה לך נִרְדָּם קום קרא אל אלהיך (יונ' א ה-ו). מגערתך אלהי יעקב נִרְדָּם2 ורכב וסוס (תהל' עו ז). אגר בקיץ בן משכיל נִרְדָּם בקציר בן מביש (משלי י ה). ובדברו עמי נִרְדַּמְתִּי על פני ארצה (דני' ח יח). ובשמעי את קול דבריו ואני הייתי נִרְדָּם על פני ופני ארצה (שם י ט). — ובתו"מ: נתנמנמו יאכלו, נרדמו לא יאכלו (ר' יוסי, פסח' י ח). יונה בצרת נפשו נרדם וישן ובא אליו רב החובל, אמר ליה, הרי אנו עומדין בין מות לחיים ואתה נרדם (תנחו' ויקר' ח). — ובתפלה: המעורר ישנים והמקיץ נרדמים3 והמשיח אלמים ומתיר אסורים וכו' (נשמת כל חי, שחרית לשבת, אשכנ' וספרד'). — ובסהמ"א: תחזק הכח הוא מאד עד שיתבטלו הרגשותיו וכחותיו הגופניות וירדם להתגברות הכח שאינו גופני בו ולחלש הכחות הגופניות מפניו (רוח חן ד). ויחיו הלבבות בלקחם ורקחם ויעירו לב נרדם כנרדם (ר"י חריזי, תחכ' הקד' 11). כי טבע האדם מנהיג את הגוף בהקיץ ובהרדם (ר"י זבארה, שעשועים ט, דודזון, 105). כי נרדמו כחותיו הגשמיות ומתו תאוותיו החומריות (ר"י אברבנאל עה"ת, יתרו, בחדש השלישי). — ואמר הפיטן: עת הרדמו במלון מצאך ותבטיחהו היות לו למשגב (יוסי בן יוסי, אתה כוננת, עבודת יוה"כ, קבץ מע"י גאו' ב, 113). — ואמר המשורר: ומי (הוא) ובו רוח וחלל מושלך בחוצות ולו נפש, עניתיו, נרדם (ר"ש הנגיד, ואומר היש, בן משלי תו, ששון, קסז). ובנרדם לב נרדם יעור ובנר דם כאור תאורנה (עמנו', מחב' ד, 31).

— קל, בינ' פָעוּ', *רָדוּם, — כמו נִרְדָּם, ובהשאלה למת: עד מתי אבות העולם רדומים בשינה ואי אתם משגיחים על הצרה שבניכם שרוין בה (מד"ר אסתר, אם על המלך טוב יכתב לאבדם). — ובתפלה: המעורר ישנים והמקיץ רדומים4 מחיה מתים ורופא חולים (נשמת כל חי, סדר רע"ג השלם ב, כד.). — ואמר הפיטן: להדמים מאורות ולהחיות רדומים (יוסי בן יוסי, אתה כוננת, עבודת יוה"כ, קבץ מעי' גאו' ב, 111). הופיעה ממרומים עלינו ברחמים והטליל תחיית רדומים (ינאי, אתה אומר, קרוב' בראש', זולאי, נב). חסד ורחמים תט ממרומים להחיות בטל רדומים (הוא, אותותי, קרוב' שמות, שם, עה). וגואלי חי אמרתי בחיי מחיה בטל רדומיי (הוא, אז עשיית, קרוב' ויקר', שם, קסה). סוגת שושן עלות משפלה, שיחת רדומים עלות ממכפלה (ר"א קליר, בראשה, קרוב' פורים). אי כה שיח ששים אותיות הקדומות וכו' והן עתה עתקו רדומות (הוא, איכה אמר, קינ' ת"ב). נא החיה רדומינו בכוס תעל (וארץ שפל רומי, קינ' ת"ב). תהלות דר, הקץ רדומים חשוכים בין האומים (מלכנו באנו, סליח' ער"ה). ותבחר נפשם מיתת רדומים (משה בר שמואל, מלך מלכים, סליח' ד עשי"ת).). — ואמר המשורר: וראו תמונה נשואת חן, רדומה ולבה ער, ישנה וטוב זכרה יעירה (ר"י הלוי, זאת התלאה, דיואן ב, 98). — ובינ' פוֹעֵ' °רוֹדֵם5, רוֹדֶמֶת, באותה משמ'. ואמר המשורר: מי יהיה לי דן עלי עופר נעים לבב צעיר ורב רודם, היה מאד כילי בתתם לי עד כי ינקתימו והוא רודם (רמב"ע, תרשיש ד 47). אחים אבל רואות לתבל תחזה בהם עלומיה והיא רודמת (הוא, הוה בלי פה, דיואן בודל' קכה; ברודי קמא).

 הִפע', °הִרְדִּים — הרדים את פלוני, הפיל עליו תרדמה, גרם לו שירדם: הרדימו (את אדה"ר) בנועם שינה, הרים ממנו עצם ועשה עלמה (יוסי בן יוסי, אזכיר גבורות, קבץ מע"י גאו' ב, 2). וכיון דלהקיץ הוא לא בנעימה ובנחת נשמע שהרי קול נעים מרדימו והולך (רש"י, עירוב' קד., ד"ה וקא בעי). והיו נזהרים לשמרו שלא להרדימו בשינה שמא יראה קרי ויפסל לעבודה (המאירי, יומא א, יח.). שאל מים ותשקהו חלב להרדימו (ר"י אברבנאל, שפט' ד יט). — ואמר המשורר: יישן הזמן לבי בחיקו להסגירו ביד זרים לאכלה כזיז שדי אשר יתחכמו לו להרדימו בחיק עלמה בתולה (עמנו', מחב' א, 8). ובהשאלה, הִרְדִּים את הכח, את החוש, החליש ןְשִׁתֵּק אותו: וראוי שילעס (השותה סם משלשל) המתעב התרופה דבר מן אלטרבין כדי שירדים כח הפה (קאנון, א ד ה). ומכלל מה שירדים החוש בבלי היזק, המים הקרים קרור נמרץ (שם ג ז, שינים ה). 

— הָפע', °הֻרְדַּם, — כמו נִפע', וגם בהשאלה למת' ואמר הפיטן: לילה לא ישכב יומם לא ינוח עד ירדם6 בקבר (אנוש מה יזכה, קרוב' יוה"כ אשכנ' ואיטל'). הרדם (אדה"ר) ומצלעו עזר לו יעדת (משלם בר קלונימוס, אמיץ כח, עבודת יוה"כ). — °וְהֻרדַּם אבר חוש, נחלש ושֻׁתַּק: והאברים יקרה להם תחלה שיורדמו (פרקי משה כג). כמו שיורדמו האברים בעת הפסק המשך הרוח (נרבוני, ארח חיים ג ד, כ"י ביהמ"ד שכטר). ויאחז בפה (מים קרים) לקיחה אחר לקיחה עד שיורדם החוש (קאנון ג ז, שינים ה).