*, ש"נ, — שה"פ מן א. רָדָה, מעשה הרודה ומושל בבני אדם, שעבוד, כבוש וכדו': ומראכם וחתכם יהיה, מורא וחתות חזרו ורדייה לא חזרה, ואימתי חזרה, בימי שלמה, שנאמר כי הוא רודה וכו' (מד"ר בראש' לד). — ובסהמ"א: כי הכבישה והרדיה והוא ההכרח והממשלה נתונה לאדם (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, וישב, לג.). ואין הברכה ג"כ בממשלה ורדייה כי גם האריה מושל בחיות השדה ולא נאמר בו ברכה (ר"י אברבנאל, בראש', ויברא אותם אלהים). אמנם המון האנשים וכללותם אין להם רק הרדייה והממשלה על הב"ה (ר"מ אלבילדא, ראשית דעת ב ב ד, קכו:). אבל בפרשת נח וכן דוד המלך לא הזכירו לשון רדיה כי אם לשון מורא (כלי יקר, בראש' א כח). — ואמר הפיטן: ומרדית פרך ירא מבוראך (רי"צ בר ראובן, אזהרות, כה:). — *ובמשמ' רדוי ומלקות: אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה, מה היו עושים להם, מרביצי' אותן בפלטריות ומעבירין רדי'1 עליהם2 (מד"ר בראש' מא).