רַדְיָן
*1, רודין, ת"ז, רק נק' רַדְיָנִית, — פרה רדינית, פרה למודה לחרוש: לפרה הדיוטית שהעמידה בעליה בשוק אמר רדיינית היא ומשוה תלמים תלמים היא, אמרין אין רדיינית אילין מכותיה דאית בה מה אינון (בר קפרא, מד"ר רות, סוף פרשתא ג, ותלכנה שתיהן).
1 [ עפ"י שמוש הפעל רדא, רדי, במשמ' חָרַשׁ בארמ' שבתו"מ.]