*, ש"נ, — שה"פ מן ב. רָדָה, פעלת הרודה את הדבש, הפת וכדו': רואין את העצים שהוסק בהן כאלו לא הוסקו לאחר רדיית הפת (תוספת' כלים ב"ק ד ב).  בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים וברדייתו ולא רצו ללמד, שלחו והביאו אומנים מאלכסנדריאה והיו בקיאין במעשה לחם הפנים וברדייתו לא היו בקיאין (ירוש' שקל' ה ב); שם יומא ג ט. לא תעשה כל מלאכה יצא תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה (שבת קיז:); מעין זה ר"ה כט:. — ובסהמ"א: ואין שם מלאכת ישראל כל עיקר, לא נתינת עצים ולא שגירה ולא אפייה ולא רדייה ולא בהנחה ולא בגמירת הפת (שו"ת הגאו' מהגני', גינצבורג , 224). רדייתה בעודה עיסה קודם שיקרמו פניה מלאכה היא (ר"ח, שבת ד:).  וטירת התנור והוא המקום הבנוי בצידו שמניחין בו את הפת בעת רדייתה בזמן שהיא גבוהה ארבעה טפחים טמאה בטומאת התנור (רמב"ם, כלים יז ד).  דלעולם מכל מלאכה אימעט תקיעה ורדייה (רשב"א, תוס' שבת קיז:, ד"ה והתנא).