*, ריחוק, ש"ז, — תכונת הדבר הרחוק, בנגוד אל קרוב, Ferne, Entfernung; éloignement; remoteness: לא אם אמרתם במעשר שני עצמו, שכן הוא נפדה בטהור ברחוק מקום, תאמרו בלקוח בכסף מעשר שאינו נפדה בטהור ברחוק מקום (מע"ש ג י). שאין מחללין מעות על הפירות בריחוק מקום (ר' חגיי, ירוש' שם א ד). — ובהשאלה, רִחוּק שכר או הפסד, תכונת הדבר שאינו עלול לגרם שכר או הפסד: קירוב שכר וריחוק1 הפסד זו מידת רשעים, קירוב הפסד וריחוק שכר זו מידת צדיקים (ירוש' ב"מ ה ח). — ופעלת המרַחק והמתעב: היתה ירושלים לנדה ביניהם, לריחוק היתה (מד"ר איכ' א, פרשה ציון). — ובסהמ"א: אחין או שותפין שבאו לחלוק ויש להם שטרות, ישומו בית דין כל השטרות לפי שווין כל אחד לפי קירוב הזמן או ריחוק הזמן (תשו' רא"ש, מובא בטוחו"מ סוף סי' סו). עד שגויה אחת הדרה בריחוק מקום שמעה לקולי (חיד"א, מעגל טוב, 31). — ואמר הפיטן: רשם אסר בצבאותיכן בזעזוע חיל אילותכם, רחוק דחוק אותכם השבעתי אתכם2 (שלמה הבבלי, אור ישע, יוצ' א פסח). — °ובמשמ' הרחקה מן הדעת והמחשבה, שלילת קיומו ואפשרותו של דבר: וענין האחד ריחוק הרבוי מעצם כבודו (ר"י א"ת, חו"ה, היחוד י). — °ובמשמ' דעה מרֻחקת ומבטלת: ודע זה והנהיגהו בכל מקום כפי ענינו ויוסרו רחוקים3 רבים (ר"ש א"ת, מו"נ ב מח).