1, ש"נ, מ"ז2, רֵחָיִם, ― כלי לטחינה בידים מאבן חלולה שסובבוה על יתד אבן אחרת, Handmühle; moulin à bras; handmill: ומת כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה הישב על כסאו עד בכור השפחה אשר אחר הָרֵחָיִם (שמות יא ה). שטו העם ולקטו וטחנו בַרֵחַיִם או דכו במדכה (במד' יא ח). לא יחבל רֵחַיִם3 ורכב כי נפש הוא חבל (דבר' כד ו). קחי רֵחַיִם וטחני קמח (ישע' מז ב). והאבדתי מהם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול רֵחַיִם ואור נר4 (ירמ' כה י). ― ובתו"מ: משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית נפה וכברה ורחיים ותנור (שביע' ה ט; גיט' ה ט). סוכת גנוסר אף על פי שיש בה רחים ותרנגולים פטורה (מן המעשרות) (מעשר' ג ז). מעמידין תנור וכירים וריחים במועד, ר' יהודה אומר, אין מכבשין את הריחים בתחלה (מו"ק א ט). המודר הנאה מחברו לא ישאילנו נפה וכברה וריחים ותנור (נדר' ד א). השותפין שנדרו הנאה זה מזה וכו' אסורים להעמיד שם רחים ותנור (שם ה א). מרחיקין את הזרעים וכו' מן הכותל שלשה טפחים ומרחיקין את הרחים שלשה מן השכב שהן ארבע מן הרכב (ב"ב ב א). אינו יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול הרחים (שם שם ג). פחות משלשה על שלשה שהתקינו וכו' לקנח בו את הרחים (כלים כח ב). אשת חבר שהניחה לאשת עם הארץ טוחנת בתוך ביתה, פסקה הרחים הבית טמא, לא פסקה הרחים אין טמא וכו' (טהר' ז ד). המוכר את בית הבד מכר את היצירין5 ואת היקבים ואת המפריכות ואת הרחיים התחתונה אבל לא מכר לא את השקין ולא את המרצופין ולא את הריחיים העליונה (תוספת' ב"ב ג ב). נדחק ברחיים שהגוי בתוכה ושהנדה בתוכה בגדיו טמאין מדרס, איזו היא הרחיים, כל שאין עוקרין6 אותה ודוחפין אותה ממקומה (שם אהיל' ט ב). לכשיזקין (הסוס) הוא כודנו בריחיים7 (ר' אחא בשם ר' תנחום בר חייה, ירוש' פסח' ד ג). יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם ויש מטחינו בריחים ומביאו לחיי העולם הבא (אבימי בריה דרבי אבהו, קדוש' לא.-לא:). סימא את עינו נותן לו דמי עינו ושבת רואין אותו כאילו הוא מטחינו בריחיים (רבא, ב"ק פה:). והריחו ביראת ה', א"ר אלכסנדרי מלמד שהטעינו מצות ויסורים כריחיים (סנה' צג:). ― *ומינים שונים של רחים, רחים של יד, של חמור, של מים: אלו מביאין (את הטֻמאה) ולא חוצצין, השדה והתבה והמגדל וכו' מוסף עליהם הרחים של אדם (אהל' ח ג). ר"ש מטהר בכולן חוץ מן הטוחנין ברחים של יד (זבים ג ב). הקיש (הזב) על המריש וכו' ועל חמור של רחים של יד ועל פאה של רחים של זיתים וכו' טהור (שם ד ב). השוכר בית מחבירו מעמיד בו רחים של חמור אבל לא ריחים של יד (תוספת' ב"מ ח ל). מרחיקין את הריחיים של יד שלשה מן השכב שהן ארבעה מן הרכב (שם ב"ב א ג). ומודה ר' שמעון בשניים שהיו טוחנין ברחיים של יד או ברחיים של חמור וכו' (שם זבים ד ב). אין נותנין חיטים לריחים של מים אלא כדי שיטחנו כל צורכן מבעוד יום (ירוש' שבת א ה). ― *ורחים של פלפלין, של גרוסות, לטחון בה סממנים: ושוחקין את הפלפלין ברחים שלהם (ביצה ב ח). הרחים של פלפלין טמאה משום שלשה כלים, משום כלי קבול ומשום כלי מתכת ומשום כלי כברה (שם שם ט). נתנוהו (את העֹמר) ברחים של גרוסות והוציאו ממנו עשרון שהוא מנופה משלש עשרה נפה (מנח' י ד). ריחיים לטחון בה8 סממנין (ירוש' שביע' ה ט). ― *ובהשאלה: א"ר יהודה אמר שמואל הלכה נושא אשה ואח"כ ילמוד תורה, רבי יוחנן אמר, ריחיים בצוארו ויעסוק בתורה? ולא פליגי, הא לן והא להו9 (קדוש' כט:). ― ובסהמ"א: ודע כי הקרב העליון הנקרא איסטומכוס הוא הריחים הטוחן את המאכל (אסף, 24:). וכן כאשר תעיין ענין הריחיים תמצא המתנועע אשר לא יוכל להניע הוא החטה אשר תהיה קמח ויניעה האבן (אמו"ר לראב"ד א ה, 19). ―  ומ"ר *רֵחָיוֹת: היו לו חמש רחיות10 אינו רשאי למשכנן אפילו אחת מהן (תוספת' ב"מ י יא). ― ובסהמ"א: וכי מניין לו רחיות ותנורים במדבר (מדה"ג דבר' א ד, הסגלה, לפי כ"י ב; מדרש תנאים דבר' א ד).